מגילת העצמאות: עיתון נעשה בשביל הקורא, לא על חשבונו

(ד"ר עזריאל קרליבך, 20 בפברואר 1948)

כי אם ד”ר קרליבך לא היה קם ומקים את מעריב לפני 70 שנה, מישהו היה חייב לעשות את זה עכשיו. דווקא ב־2018, יותר מאי פעם, התקשורת הישראלית זקוקה לעיתון כזה כאוויר לנשימה. אני מנסה לחשוב בזמן כתיבת שורות אלה אם יש בישראל עוד עיתון, פרט למעריב (שנולד מחדש ב־2014 תחת כנפי הג’רוזלם פוסט – ועל כך בהמשך), שמעניק חופש ביטוי לכותביו, שפועל ללא אג’נדה פוליטית או אחרת, מקובעת ונוקשה, המוכתבת מלמעלה; עיתון שבו עיתונאי יכול לקום בבוקר ולהביע את דעתו כאוות נפשו: בעד הימין או נגד הימין, בעד השמאל או נגד השמאל, בעד נתניהו או נגד נתניהו, באופן ענייני וחופשי, ללא מפת אינטרסים דמיונית (אך מוחשית מאוד) שתלויה על קירות המערכת; ללא שלטון מחשבות, ללא רשימות שחורות ולבנות, ללא יישור קו עם רוח המפקד המנשבת מלמעלה 365 ימים בשנה; ללא חרב שמתנוססת מעל ראשו ומכתיבה לו לומר אך ורק את הדעות "הנכונות״. התשובה ברורה: אין עוד עיתון כזה, פרט למעריב.