"אולי החיים שלי היו קצרים מהרגיל אבל נהניתי מכל רגע ורגע, ואני רוצה שכל מי שמכיר אותי ימשיך ליהנות". במשפט הזה בחר סמל נדב ריימונד להיפרד מבני משפחתו רגע לפני שנשלח למשימה האחרונה בחייו במהלך מבצע צוק איתן.
ריימונד, לוחם בקורס מ"כים ששירת בחטיבת הצנחנים, נהרג באירוע שזכה לכינוי "תקרית הפילבוקס" וזכור כאחד האירועים הקשים של קיץ 2014: ביום ה־20 למבצע חדרה דרך מנהרה חוליית מחבלים לאזור קיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה. המחבלים החמושים, שיצאו מבטן האדמה, ירו טיל נ"ט לעבר חלקה התחתון של עמדת פילבוקס צבאית שבה הוצב ריימונד במהלך המבצע, והרגו חמישה מתוך שמונת החיילים ששהו במתקן. ריימונד, אחד מהחמישייה, הותיר אחריו משפחה כואבת וחלל גדול שמסרב להתמלא. אבל לצד זה, הוא השאיר גם צוואה ברורה: לחיות, לשמוח, לעזור לזולת - במיוחד לאלה שאף אחד לא רואה אותם.
“נדב לא אהב לראות ילדים מנודים שהחברה לא מקבלת אותם" משחזר אבי, אביו של נדב, “היה לו קשה מאוד לקבל את זה והוא דאג שבסביבה שלו זה לא יקרה. אם מישהו היה בצד, הוא מיד הביא אותו למפגשים חברתיים. הוא הכניס ילדים שהיו מחוץ לחברה לתוך החברה.
ריימונד היה אלוף ישראל בספורט ה"דאון היל" - ספורט אתגרי של רכיבה על אופניים מראש ההר ועד לנקודה הנמוכה ביותר במדרון בפרק הזמן הקצר ביותר. אביו מספר שגם כשביקש ממנו לשמור על עצמו, נדב הקפיד לחייך ולהדגיש את מה שלימים הפך לשורה מצמררת במכתב שהשאיר לבני משפחתו: “אני מעדיף לחיות חיים קצרים ומעניינים מאשר ארוכים ומשעממים". “זאת הייתה הגישה שלו", אומר אביו, “זה מי שהוא היה".
התרעות פיקוד העורף