במהלך התקופה בה ביצע הנאשם בקטינה את המעשים, בין השנים 2009 ל-2012, התגורר הנאשם עם בת זוגו. תחילת המעשים כשהקטינה הייתה בת 11.5, הוא היה מפשיט אותה מבגדיה, נוגע בחזה, ישבנה ובאיבר מינה וזאת עשה פעם בשבוע ויותר. באחד המקרים הוא ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בעודו שוכב מעליה כששניהם ערומים וגרם לה לכאב, אך בהמשך כבר היה בועל אותה בין פעם לפעמיים בשבוע.
בהכרעת הדין צוין כי עבירות המין בוצעו כעניין שבשגרה והקטינה אמרה במהלך משפטה כי המעשים קרו, "פעם, פעמיים בשבוע כשאימא שלי הייתה הולכת" והוסיפה כי "לא היה דבר כזה ששבוע אין כלום. אין דבר כזה. היה חייב נגיעות או חדירה או נשיקות. אין מצב שיעבור שבוע ולא יהיה כלום".
לפני מתן גזר הדין, הנאשם ניצל את זכותו לומר את דבריו ואמר כי הוא דבק בחפותו וימשיך להיאבק עליה. השופטים, מרים דיסקין, רענן בן-יוסף וציון קאפח, אמרו כי יחמירו עם הענישה לאור המקרה הקשה: "העונש ההולם את מעשי הנאשם בתוך מתחמי הענישה שקבענו נוטה לרף העליון שבהם", ציינו ופסקו על הנאשם מאסר בפועל של 22 שנים.
התרעות פיקוד העורף