מורים בבתי ספר תל־אביביים סירבו להקדיש שיעורים למורשת גנדי. הם טועים, ובגדול. חייבים לשמר את יום הזיכרון למורשתו של גנדי וחייבים לתחזק את כל האתרים הקרויים על שמו. הכל מתוקצב בחוק, כמו ימי ואתרי הזיכרון לרבין, הרצל, ז’בוטינסקי ובן־גוריון, שותפיו של גנדי לפנתיאון הציוני. חייבים לשמר את מורשת גנדי לדורי־דורות, למען יראו היהודים וילמדו לקח: כך היינו, כך נהגנו, זהו הגיבור שעליו חינכו את ילדי ישראל בשנות החושך הגדול שירד על מדינת ישראל.

בנוסף, יש לקיים מדי שנה פסטיבל מספרי סיפורים שישחזרו את “משנתו” האמיתית של גנדי; מעדויות על תקיפה לכאורה של נשים, ערבים ושמאלנים ועד הטענות כי הגן לכאורה על גנבים, רוצחים ושודדים. וישנם גם הסיפורים על פחדנות בעת קרב, ככה, כדי לרצות את תומכי חניכו הרוחני אלאור אזריה. כמו שאמר מנהל גימנסיה הרצליה בתל אביב, זאב דגני: “אני לא חושב שצריך למחוק את גנדי, אבל אני חושב שצריך להשתמש בו כדוגמה לפוליטיקאים מסוכנים ושליליים שפוגעים בדמוקרטיה ובהומניזם של החברה הישראלית... להשתמש ביום הזה לליבון סוגיה של איך צומחים מנהיגים פשיסטים, גזענים, מטרידים מינית... לבחון עם התלמידים איך צומחים עשבים שוטים בחברה שלנו”.

ואולי אין טעם לפרט את מעשיו המתועדים המתועבים. הרי זה לא יחדור את חומת האמונה של כמה משוטי ומשוטי הימין. יש שם המון אנשים בעלי חזות נעימה. יש להם אפילו נימוסי שולחן מצוינים. נפלא מבינתי איך אנשים כאלה תומכים במורשת גנדי בהינתן העובדה שיש לו מניית יסוד בהקמת מדינת כל מושחתיה. ובכלל, נפלא בעיניי איך הם תומכים בטרנספר, בכיבוש, בנתניהו, בבנט או בסמוטריץ’. אה! הם מוקיעים את מעשי אנשי תג מחיר. אלה לדידם “מנוולים אמיתיים”, ותפקידם לספק לאותם תמימים וישרי דרך אפשרות להזדעזע מוסרית ולפטור אותם מזעזוע נוכח תוצאות הכיבוש.



אני מזהה אצלם מעין חור שחור מנטלי שבולע כל מיני אירועים נוראים בשטחים, ממש תחת אפם. נתיב המילוט מתחושת אשם פשוטה ומתבקשת הוא פשוט לקנות As Is את תעמולת הממשלה, כשגנדי הוא חלק מעסקת החבלה של ממשלת ישראל. בנוסף, אחת הסיבות התת־קרקעיות הראשוניות של אגף ימין דתי לאומני לתמיכה בגנדי היא הצורך לאמץ גנרלים שונאי ערבים שיצדיקו את מעשיהם שלהם באצטלה ביטחונית, בנוסף להיות ארץ ישראל מפלטו של כל פטריוט מסוגו.

למזלנו, יש מורים בתל אביב. חלקם הודיעו שהם מסרבים לדון במורשתו של הטרנספריסט, ויש מורים שנענו לצו, ואני מניח שיש מורים שקונים את דבריו של זאבי הבן, שלפיהם גנדי הוא הסמל החזק של הימין. והוא צודק. לכן ברור שיש צורך לשמר את יום גנדי ומורשתו, בעיקר כי לא לעולם חוסן. בסופו של יום, אפילו המשטרים הפשיסטיים הרודניים ביותר קורסים.

כאשר יירגעו הרוחות בינינו לבין הפלסטינים, כאשר מדינת ישראל תחזור לעצמה, האתרים הקרויים על שמו יצטרכו להפוך למזכרת עוון. יום הזיכרון למורשת גנדי יהיה יום הלקח לאותה תקופה אפלה.