הצעד הדחוף לדבריו הוא לבנות מנגנון מקצועי, עצמאי ושקוף להערכת הראיות ליעילותם של מוצרי טכנולוגיה בחינוך: "מנגנון כזה צריך לאפשר התנסות מדורגת בבתי ספר ובגנים, לקבוע תנאי סף של בטיחות, פרטיות והתאמה לגיל, למדוד את ההשפעה על הלמידה ולפרסם את התוצאות".
"לייצר דרך אחראית ללמוד ולמדוד תוך כדי תנועה. במקביל, יש להסיר חסמים בירוקרטיים: מרגע שכלי עמד בתנאי הסף ונמצא ראוי, צריך לאפשר למסגרות חינוכיות המעוניינות בו להשתמש בו, בלי להידרש לסבבי אישורים ובדיקות חוזרים. המדד להצלחה צריך להיות למידה, לא היקף השימוש בטכנולוגיה. האם הילדים מבינים יותר, מתקדמים ומפתחים יכולות".
בגיל הרך ההזדמנות הזו משמעותית במיוחד. חמש השנים הראשונות הן חלון קריטי להתפתחות, והיכולות שנבנות בהן משפיעות על המשך החיים. "לכן צריך לפתח ולבחון כלים שיסייעו לצוותים החינוכיים לזהות מוקדם סימנים לקשיי התפתחות ולהפנות ילדים בזמן למענה מקצועי, בלי להחליף את שיקול דעתם" מדגיש ברקת, "המשימה של הממשלה היא לא להאט את החדשנות ולא להתמסר לה, אלא לדעת לזהות מה באמת עובד, לאפשר לה להגיע לשטח ולהפוך את הטכנולוגיה להזדמנות אמיתית עבור כל ילד לממש את הפוטנציאל שלו, כבר מהשנים הראשונות לחייו".