לפני הבחירות הקודמות לכנסת פנה יאיר לפיד לאלוף (במיל') אלעזר שטרן, והציע לו להצטרף ליש עתיד בתפקיד השר לענייני העם היהודי. שטרן סירב. ״אז עוד לא רציתי ללכת לפוליטיקה״, הוא מספר, ״חשבתי שפוליטיקה זה ג'יפה. אני עדיין חושב ככה״. בניסיון לשכנעו אמר לו לפיד: ״תחשוב איך תרגיש ביום ההשבעה לכנסת, כשתראה את זה בטלוויזיה ותדע שיכולת להיות שם״. ״אמרתי לו שכמו שאני מכיר את עצמי, תהיה לי צביטה קטנה בלב ואעבור הלאה״, משחזר שטרן.
״דווקא שובצתי במקום ריאלי ברשימה החדשה, אבל המעבר שלה למה שהפך למחנה הציוני היה מאוד בעייתי בעיני. ראשית, אני לא מאמין ברוטציה. ראש ממשלה בישראל זה תפקיד כל כך מורכב, שעד שלומדים אותו עוברות שנתיים, ויש לנו פה מדינה לנהל. והיה גם האופן שבו היא לא שיתפה אותנו בתהליך, כאילו אין לה מפלגה וכאילו אין שם אנשים. ידענו שמתנהל משא ומתן, אבל רק בטלוויזיה שמענו שיש רוטציה ו'שמים את האגו בצד'. הבן שלי אמר לי, 'אבא, את האגו של מי היא שמה בצד?'. הרגשתי שאני לא יכול להישאר שם, עניין של אמון ונאמנות. אגב, דוד צור ואני החלטנו לוותר גם על הכספים שמגיעים לנו כפורשים מהתנועה״.
״כן, משמש אותה ואת יואל חסון במחנה הציוני. האמת היא שהתלבטנו. כשהבנו שאולי היא תעשה דברים שלא נראים לנו, צור ואני חשבנו להתפלג והתייעצנו עם משפטנים. כולם, חוץ מלבני עצמה, אמרו לנו שמותר לנו לקחת את התקציב שלנו איתנו. 68 אלף שקל לחודש לכל ח״כ ועוד 1.2 מיליון לכל אחד לבחירות. הרי החוק שונה בעקבות מה שלבני עשתה בפעם הקודמת בקדימה. בסוף החלטנו שלא לקחת את הכסף הזה, שלא ידבק בנו דבר״.
״באתי בלי כלום. יאיר אפילו לא שאל אם אני בא עם כסף״.
"הדיבורים האלה מצחיקים אותי. מי שמכיר אותי יודע שאני ודיקטטורה לא הולכים ביחד. ומי שמדבר על שלטון יחיד ביש עתיד צריך לשמוע את הדיונים שם. אנשים יושבים שעות בדיונים נוקבים, לפעמים על סף דמעות, כדי להגיע למכנה משותף של מדינה יהודית ודמוקרטית. זה מזכיר לי את הימים בישיבה. אני אוהב את העובדה שהם לא מתכופפים בפני אף אחד, חוץ מהדמוקרטיה עצמה".
"לפני חמש שנים הייתי אומר לך שהוא בחור מצוין ואינטליגנטי, ושאני לא יודע לגבי המנהיגות שלו. כיום אני משוכנע שיש לו את זה. אומרים שהוא עשה טעות שלקח את האוצר, שביבי עשה לו תרגיל, אבל שר חינוך הוא יכול היה להיות? הוא לקח את האוצר, הרווחה, הבריאות והחינוך מתוך כוונה באמת לשנות פה. ובינינו, לא ראיתי שלשטייניץ יש דוקטורט בכלכלה ושליצמן פרופסור לרפואה".
"בהחלט, וגם בזה שלא היה להם מספיק זמן להשלים את העבודה. הדיון היחיד שיש לי עם עצמי הוא האם המחירים הקואליציוניים ששולמו כדי להשיג את הדברים הגדולים היו מוצדקים. ברית האחים עם בנט, למשל. זרם שם הרבה כסף, כפי שראיתי בוועדת הכספים. אבל אולי בלי זה לא היו מצליחים להעביר את חוק השוויון בנטל".
"אצלי זה פשוט היה פחות מתוקשר. באתי מוכן לדיונים, עשיתי שיעורי בית, אבל לא היה שם דיון אמיתי. ניסיתי להקים תת ועדה לענייני הון שחור, שלצערי לא אושרו לה הרבה התכנסויות. לצערי נודע לי באיחור שבשלהי הקדנציה ניסן סלומינסקי התנה העברות לתקציב הביטחון בהעברה של תקציבים לישיבות הסדר מסוימות. בזמן אמת עוד לא ידעתי שזה המשחק העלוב שלו".
"הייתה לי בעיה עם היושרה שלו. יש לו שיטה: הוא כאילו מאשר דברים, נותן לאנשים מתחתיו לריב, ואם חס וחלילה הצדדים מסתדרים, הוא יורד למגרש לקלקל. זה משחק עלוב בעיני. אני גם לא מבין למה הבחירות האלה. לי יש השערה שביבי ראה שיאיר מתחיל לממש את ההבטחות שלו, ושהוא עלול להתחזק, כי הציבור לא מטומטם".
"אני לא חושב שצריך להצהיר עכשיו עם מי נשב. לבני אמרה שהיא מצפה שלפיד יתחייב שימליץ רק על הרצוג. אם הם יצהירו שימליצו רק על לפיד, אז בבקשה. אבל בינתיים זו הפוליטיקה, ואת המדינה הזאת צריך לשרת ולנהל. צ'רצ'יל לא בא, גם לא משה רבנו. זה רק אנחנו, הקטנים".
"בוודאי שכן, כל עוד התנאי לא יהיה ביטול השוויון בנטל. אני מניח שגם הם מבינים שהם צריכים לשבת איתנו, לא רק אנחנו איתם".
"זה כבר ישנו. גיוס החרדים יתאושש בהדרגה מההסתה של הרבנים, והם ישתלבו גם בצבא וגם בתעסוקה, כי בלי זה אין לנו קיום. בצבא עוד אפשר להסתדר, אז נשרת ארבע שנים ונעשה המון מילואים - אבל בלי השתתפות של חרדים בתעסוקה, לא נוכל להתקיים כמדינה".
"כי לרוב האנשים בהתנחלויות חשוב להיות קרובים לכפר סבא, יותר מאשר כל האידיאולוגיות. זו האמת".
"בבחירות לרבנות הראשית - התהליך הפוליטי הכי מלוכלך שיש פה - גיליתי שבגוף הבוחר שמונה 150 איש, יש אולי חמש נשים. לא יכול להיות שנשים, שהן הצרכניות הכי גדולות של הרבנות הראשית, לא תהיינה שותפות. באתי לבית היהודי כציוני דתי ואמרתי, 'חבר'ה, בואו נוסיף עוד 50 נשים. הם התווכחו והתמקחו, ירדנו ל־34. לחצנו ידיים, סיכמנו בכתב ובסוף, הח׳׳כית החילונית שלהם שמה על זה וטו. בסוף נבחר רב שאוסר על שירות בנות בצבא, מדאורייתא. אחרי הבחירות לרבנות אמרתי, 'בואו תסירו את הווטו עכשיו, זו ההזדמנות לעשות שינוי לפעם הבאה'. שום דבר. כל אחד פוחד שם מרב אחר".
"לא הם אישית, אבל האנשים שאיתם. הם רק הפסאדה. למה החליטו שצריך שני רבנים, ספרדי ואשכנזי, לכל עיר? זה עוד משכורות, זה כסף שיכול ללכת לקשישים, לרווחה. בפתח תקווה לא היה רב במשך שש שנים ופתאום צריך שניים? הם לא הסכימו לשנות את ההחלטה. למה? ג'ובים ודילים. כמו אצל החרדים.
התרעות פיקוד העורף