המחקר, בראשות חוקרים במכון קרני למדעי המוח של בראון, מיפה ובודד נוירונים המגיבים לרעב במוחו של זבוב הפירות המצוי, בעל מוח מתוחכם שהופך אותו למודל שימושי לצפייה בהתנהגות עצבית. הצוות מצא שרעב בזבובים מורעבים הפעיל נוירונים המכילים אוקטופמין - נוירוטרנסמיטר "הילחם או ברח" המקביל לנוראדרנלין האנושי - המשפיע על אם אלכוהול נזכר כחומר מתגמל. הממצאים, שפורסמו ב-Current Biology, מספקים הקשר חדש להבנת המנגנונים המניעים השתוקקות והתמכרות לאלכוהול.
שרר אמר שמחקרים קודמים התמקדו בעיקר במולקולות "תגמול" כמו דופמין, אך חוקרים מתחילים גם להבין את ההשלכות של מצבים פנימיים שונים, כגון רעב, צמא וכאב, על היווצרות זיכרונות תגמול המניעים התמכרות לאלכוהול. עבור מחקר זה, הצוות רצה לחקור עוד יותר את התפקיד הפוטנציאלי של אוקטופמין, גרסה זבובית של נוראפינפרין המופעלת על ידי רעב, צמא וכאב כדי להשפיע על התנהגות הזבובים, הזיכרון והעיבוד החושי שלהם.
החוקרים גילו כי השתקה או הפעלה גנטית של נוירון אוקטופמין יחיד במוח (VUMa3) השפיעה על המהירות שבה זבובים החלו לתפוס את האלכוהול כמתגמל, וכן השפיעה על העדפתם לאלכוהול – אך ורק כאשר הזבובים היו רעבים. לדברי קאון, המסקנה היא שרעב יכול לגייס נוירונים נוספים ליצירת תקשורת עם מעגלים מוחיים, המקשרים בין גירויים בסביבה לבין תחושת תגמול הקשורה לאלכוהול.
"למשל, ייתכן שבדרך כלל אתם חולפים על פני בר שאתם מחבבים בדרככם הביתה מהעבודה", אמרה קאון. "אך ייתכן שהיום אתם רעבים, לאחר שדילגתם על ארוחת הצהריים. במצב זה, סביר יותר שתבחינו בשלט המזמין ותחושו רצון לעצור למשקה. אותו שלט, שלא משך אתכם כשהייתם שבעים, עשוי כעת לעורר בכם כמיהה לאלכוהול".
החוקרים ציינו כי מחקר זה עשוי לקרב את המדענים צעד נוסף להבנת האופן שבו גורמי דחק חיצוניים – כגון חוסר ביטחון תזונתי – עשויים להשפיע על מערכות התגמול הפנימיות המעורבות בהתמכרות לאלכוהול ולסמים.
"מממצאי מחקר זה ניתן ללמוד כי הנסיבות שאדם חווה במהלך חייו עשויות להשפיע על האופן שבו הוא מגיב לאלכוהול", אמר שרר. "אם אדם גדל בתנאים שבהם הוא חווה רעב קיצוני או לחץ רב, ייתכן שתהיה לו נטייה גבוהה יותר לפתח התמכרות לאלכוהול".
התרעות פיקוד העורף