הקול של השקועים בתרדמת: מחקר חדש מאפשר לחולים חסרי הכרה לתקשר באמצעות המחשבה

התודעה הנסתרת היא די נפוצה

קלאסן, שהוא גם המנהל הרפואי של יחידת הטיפול הנירו-קריטי במרכז הרפואי אירווינג של אוניברסיטת ניו יורק-פרסביטריאן/קולומביה, היה אחד החלוצים בזיהוי התודעה הנסתרת בחולים פצועים במוח הנמצאים במצב דמוי תרדמת ואינם מסוגלים להגיב לשאלות או הנחיות של רופאים או משפחותיהם.

למרות שחולים אלה לא הגיבו לפקודות של רופאיהם - למצמץ, לקמוץ את היד או לנענע את אצבעותיהם ברגליים - ניתוח של הקלטות ה-EEG הראה שהחולים ניסו לציית אך לא הצליחו להזיז את שריריהם. צוותו של קלאסן מצא מאוחר יותר ראיות לכך שהניתוק הזה בין תפקודים קוגניטיביים ומוטוריים נגרם בעקבות קריסת תקשורת בין אזורי המוח האחראים על קוגניציה מסדר גבוה יותר לבין אזורים השולטים בתנועת שרירים.

במחקריו של קלאסן, חולים עם דיסוציאציה קוגניטיבית-מוטורית, או CMD, נוטים יותר לחזור להכרה ולשקם חלק ניכר מהתפקוד היום-יומי. למרות ששיטות הזיהוי של CMD עדיין אינן זמינות מחוץ למחקרים, הן עשויות לסייע לרופאים בעתיד לזהות חולים בעלי הסיכויים הטובים ביותר להחלמה. "הראינו כי לגילוי הכרה נסתרת יש פוטנציאל עצום להדריך את הטיפול בחולים", אומר קלאסן.

תקשורת עם מטופלים שאינם מגיבים

אם מטופלים שאינם מגיבים מחזיקים בתודעה נסתרת, ייתכן שניתן יהיה לפתח טכנולוגיה שתאפשר להם לתקשר צרכים בסיסיים או להביע את רצונותיהם. בשנים האחרונות פיתחו מדענים טכנולוגיית ממשק מוח-מחשב, המסייעת למטופלים הסובלים משיתוק עקב פגיעה בחוט השדרה לשלוט באמצעי ניידות. כמו כן, הוכח כי טכניקה זו מאפשרת תקשורת עם מטופלים הלוקים במחלות ניווניות של מערכת העצבים, הפוגעות בתנועה ובדיבור – כגון ALS. טכנולוגיות מסוג זה כרוכות בהשתלת שבב מחשב על פני שטח המוח, במטרה לתרגם את מחשבותיו של המטופל לאותות פקודה.

עם זאת, עבור מטופל המאושפז בבית חולים, שאינו מגיב וסובל מפגיעה מוחית חריפה וחמורה, גישה זו אינה אידיאלית. במקום זאת, הצוות של קלאסן חיבר אלקטרודות EEG לראשיהם של המטופלים – הליך המהווה חלק שגרתי מניטור מטופלים הסובלים מפגיעה מוחית – ואימן את המטופלים לשלוט במחשב באמצעות גלי ה-EEG הללו.

באמצעות מערכת זו, יצרו החוקרים אתגר פשוט עבור המטופלים: צליל צפצוף מושמע דרך אוזניות המטופל, וקול מוקלט מבקש ממנו לשנות את תדירות הצפצופים על ידי ניסיון לפתוח ולסגור את כפות ידיו. כשהמטופל מנסה לבצע את המשימה, אותות חשמליים מהמוח מועברים למחשב הנמצא לצד המיטה, המנתח את האותות בזמן אמת. הקול המוקלט מעודד את המטופלים כאשר הם מצליחים לשנות את תדירות הצפצוף, ומשבח אותם כאשר הם מגיעים ליעד המבוקש.

במחקר, הצוות של קלאסן בחן את המערכת בקרב 41 מטופלים שהיו במצב של חוסר תגובה קליני בעקבות פגיעה מוחית חריפה, ימים אחדים לאחר אשפוזם. לאחר תקופת אימון קצרה, כשליש מהמטופלים הצליחו לשלוט בצלילי הצפצוף באמצעות מחשבותיהם בלבד; קבוצה זו כללה את כל המטופלים שאובחנה אצלם "ניתוק קוגניטיבי-מוטורי" (CMD) באמצעות בדיקה נפרדת. באופן מפתיע, מטופלים אלה הצליחו לשלוט בצלילים כבר ימים אחדים לאחר שסבלו מפגיעה מוחית קשה.

אף שמחקר קודם הראה כי ניתן להשתמש ב-fMRI (דימות תהודה מגנטית תפקודי) כדי לקבל תשובות לשאלות פשוטות של "כן" או "לא" ממטופל שאינו מגיב, טכנולוגיה זו אינה מעשית לשימוש שגרתי. "זו הסיבה שהמערכת שלנו מהווה התקדמות משמעותית", אומר קלאסן. "בדיקות EEG נמצאות בשימוש קליני יומיומי ביחידות לטיפול נמרץ. החלק המורכב היחיד הוא תוכנת המחשב שפיתחנו, המנתחת את הנתונים בזמן אמת ומתאימה את המשוב הניתן למטופל".

הצעדים הבאים

משתתפי המחקר ובני משפחותיהם ציינו כי השימוש בממשק מוח-מחשב עבור יקיריהם היה מועיל. הם אף הציעו דרכים לשיפור הטכנולוגיה, כגון הוספת מאפיינים מותאמים אישית – למשל, שימוש בקולו של אדם קרוב – לצד פרטים בעלי משמעות תרבותית, ופונקציות לזיהוי תחושות של כאב, רעב ומודעות.

"המטרה שלנו היא לשכלל את המערכת, כך שהמטופלים יוכלו להביע בפני רופאיהם ויקיריהם כיצד הם מרגישים – למשל, אם הם חשים כאב או רעב – באמצעות תקשורת ישירה יותר", אמר קלאסן. "מטופלים הסובלים ממודעות חבויה או מניתוק קוגניטיבי-מוטורי אינם מסוגלים להביע רגשות או לתקשר בכל דרך שהיא. אני מאמין שדווקא כאן, העבודה שלנו עשויה לחולל שינוי מהותי ועמוק".