בארצות הברית יש כמעט 84 מיליון מבוגרים הסובלים מדום נשימה בשינה, כאשר כמעט מחציתם מתמודדים עם מקרים בינוניים או חמורים. עודף משקל גוף הוא גורם סיכון משמעותי לדום נשימה בשינה.
המחקר כלל שני ניסויים בהשתתפות 712 מבוגרים (70.8% גברים; גיל ממוצע 49.8 שנים) הסובלים מדום נשימה בשינה בדרגה בינונית עד חמורה, עם מדד מסת גוף (BMI) של 27 או יותר. המשתתפים, שגויסו החל מנובמבר 2024 ב-66 מרפאות ברחבי ארצות הברית ובשמונה מדינות נוספות, קיבלו את התרופה אורפורגליפרון או פלצבו למשך 52 שבועות. כמו כן, המשתתפים קיבלו ייעוץ בנוגע לתזונה נכונה ופעילות גופנית.
בניסוי הראשון, המשתתפים לא השתמשו במכשיר CPAP לטיפול בדום נשימה בשינה לפני המחקר או במהלכו; מדד דום נשימה-היפופנאה (AHI) הבסיסי שלהם עמד על 50.7 אירועים בשעה. בקרב המשתתפים בקבוצת הטיפול נרשמה ירידה של 17.8 אירועים בשעה במדד ה-AHI, לעומת ירידה של 4.5 אירועים בקבוצת הביקורת.
בניסוי השני, המשתתפים (n = 349) עשו שימוש בטיפול באמצעות CPAP במשך 3 חודשים לפחות, אך הפסיקו את השימוש 7 ימים לפני ביצוע בדיקת השינה (פוליסומנוגרפיה). מדד ה-AHI הבסיסי הממוצע עמד על 57.6 אירועים בשעה; לאחר הבדיקה, המשתתפים יכלו להמשיך ולהשתמש במכשיר. בקרב המשתתפים בקבוצת הטיפול נרשם שיפור של 17.3 אירועים בשעה, לעומת ירידה של 5.3 אירועים בשעה בקבוצת הביקורת.
בשני הניסויים, המשתתפים בקבוצת הטיפול חוו גם שיפור משמעותי ב"נטל" של דום הנשימה בשינה – מדד המשקלל את העומק והמשך של הירידות ברמת החמצן בדם. כמו כן, המשתתפים שנטלו אורפורגליפרון השילו ממשקלם במידה רבה יותר. הירידה הממוצעת במשקל הגוף עמדה על מעט יותר מ-10% בשני הניסויים, בהשוואה ל-2.2% ו-1.1% (בהתאמה) בקרב אלו שקיבלו פלצבו.
תופעות לוואי במערכת העיכול היו שכיחות, והופיעו אצל כ-70% מהמשתתפים שקיבלו אורפורגליפרון, לעומת 37% מאלו שקיבלו פלצבו. אף על פי שמשתתפים בקבוצת הטיפול חוו פחות הפסקות נשימה או חסימות משמעותיות במהלך השינה, רבים מהם עדיין סבלו מדום נשימה בשינה בדרגה בינונית עד חמורה בתום הניסויים.
"הם לקחו חולים עם דום נשימה בשינה ממוצע ממוצע שהיה די גבוה", אמר קטיאל. "במצב כזה, אם מצליחים להוריד את דום נשימה בשינה ב-17, 18 או 20, ומגיעים ל-AHI של 30, זה עדיין משאיר אתכם עם דום נשימה בשינה חמור".
התרעות פיקוד העורף