זיו, תינוק בן שלושה שבועות מאור עקיבא, הגיע לבית החולים הציבורי אסותא אשדוד כשהוא סובל מחיבור לא תקין בין קנה הנשימה לוושט, שסיכן את נשימתו והקשה על האכלתו.
אמו, עתליה הרזי, נחשפה לפרסום בעמוד הפייסבוק של אסותא אשדוד על ניתוח דומה שבוצע בבית החולים לפני כשלוש שנים, יצרה קשר עם המנתח ד"ר ודים קפולר והחליטה להעביר את בנה מהצפון לפגייה באסותא אשדוד. צוות רפואי רב־תחומי ביצע ניתוח מורכב, שבו תזוזה של סנטימטר אחד בלבד אפשרה את תיקון המום הנדיר. לאחר אשפוז ממושך והתאוששות מורכבת, זיו שוחרר לביתו, וכיום הוא יונק ונושם בכוחות עצמו.
כבר ביום הראשון לחייו של זיו הבחינה אמו, עתליה הרזי, תושבת אור עקיבא, שמשהו אינו כשורה. "ראיתי רופא שנותן לו חמצן, אבל לא הבנתי אז מה המשמעות של זה", היא משחזרת. "בהמשך, כשהנקתי אותו, הבחנתי שמשהו לא בסדר ופניתי לאחיות. הן חיברו אותו למכשיר שבודק את רמת החמצן בדם וגילו שהיא נמוכה. באותו ערב כבר הודיעו לי שהוא עובר לטיפול נמרץ".
זיו נולד בבית חולים באזור השרון, ולאחר סדרת בדיקות ובירורים רפואיים אובחן במרכז רפואי במרכז הארץ עם מום מולד נדיר המכונה פיסטולה בין קנה הנשימה לוושט – חיבור לא תקין בין שני איברים שאמורים להיות מופרדים לחלוטין. כתוצאה מכך, בזמן האכלה עלול חלק מהחלב לחדור לדרכי הנשימה ולריאות, לגרום לשיעול, לחנק ולפגיעה נשימתית שעלולה לסכן חיים.
לאחר שהאבחנה התבררה, נמסר לעתליה כי בנה זקוק לניתוח מורכב, המחייב צוות רפואי בעל מיומנות גבוהה. בעוד זיו מאושפז וממתין לניתוח, החלה אמו לחפש מידע על האפשרויות העומדות בפניה.
נקודת המפנה הגיעה ממקום לא צפוי: קרובת משפחה, ששהתה באותה עת ביוון, שלחה לה קישור לפוסט שפורסם כשלוש שנים קודם לכן בעמוד הפייסבוק של בית החולים הציבורי אסותא אשדוד. הפוסט תיאר מקרה של תינוקת בת שלושה שבועות שסבלה ממום דומה ועברה ניתוח מורכב ומוצלח בהובלת ד"ר ודים קפולר, מנהל היחידה לכירורגיית ילדים בבית החולים.
"ראיתי שזה מקרה כמעט זהה לשלנו, וראיתי שיש שם צוות שלם של מומחים מתחומים שונים", מספרת עתליה. "החלטתי שאני חייבת לדבר איתם. הצלחתי להגיע לד"ר קפולר, שאלתי אותו את כל השאלות שהיו לי, ובהמשך גם שוחחנו בווידאו. עשיתי שיעורי בית, ביררתי עליו עם רופאים שאני מכירה וקיבלתי המלצות מצוינות. הרגשתי שאנחנו בידיים טובות והחלטתי להעביר את זיו לאסותא אשדוד".
כשהגיע זיו לפגייה באסותא אשדוד, הוא היה בן שלושה שבועות בלבד. ד"ר ודים קפולר, מנהל היחידה לכירורגיית ילדים בבית החולים, מסביר כי מעבר לנדירותו של המום, מיקומו הפך את הניתוח למאתגר במיוחד.
"החיבור בין קנה הנשימה לוושט היה ממוקם באזור שקשה מאוד להגיע אליו בניתוח, מתחת לעצם הבריח. צריך לזכור שמדובר בתינוק קטן מאוד, במשקל של קילוגרמים בודדים, עם מרחב ניתוחי מצומצם ביותר. באזור הזה עוברים גם כלי דם גדולים ועצבים חיוניים, לרבות עצבים האחראים על תפקוד מיתרי הקול. כל פעולה מחייבת דיוק וזהירות יוצאי דופן".
כדי לאפשר גישה למום נדרשה עבודת צוות מורכבת. באמצעות ברונכוסקופיה וגסטרוסקופיה, בדיקות המאפשרות צפייה בתוך דרכי הנשימה ומערכת העיכול, הושחל חוט מיוחד דרך החיבור הלא תקין בין קנה הנשימה לוושט. באמצעות משיכה עדינה ומבוקרת הצליחו אנשי הצוות להזיז את החיבור בכסנטימטר אחד לכיוון הצוואר, וכך לאפשר לד"ר קפולר להגיע אליו ולתקנו.
"זה נשמע כמעט לא הגיוני, אבל סנטימטר אחד הוא שעשה את ההבדל", מסביר ד"ר קפולר. "לפני כן החיבור היה מוסתר על ידי עצם הבריח, ולאחר שהצלחנו להזיז אותו מעט נוצר שדה הניתוח שאפשר לנו לבצע את התיקון. זה ניתוח שמחייב שיתוף פעולה מדויק בין כמה מומחיות רפואיות".
הניתוח, שנערך לפני מספר שבועות, הסתיים בהצלחה, אך הדרך להחלמה לא הייתה פשוטה. זיו הועבר למחלקת יילודים ופגים כשהוא מורדם ומונשם ונזקק לתקופת התאוששות ממושכת בשל קשיי נשימה לאחר הניתוח. הצוות הרפואי עקב מקרוב אחר מצבו, תוך התייעצויות משותפות וקבלת החלטות זהירה על המשך הטיפול.
עבור עתליה, אם יחידנית לשני ילדים, שאחד מהם בן שלוש בלבד, היו אלה שבועות מורכבים במיוחד, הרחק מביתה ומבנה הבכור, שנאלץ לשהות אצל בני משפחה.
"החלק הכי קשה היה לראות את זיו מחובר למכשירים ולצינור ההנשמה, ולא להיות מסוגלת פשוט להרים אותו ולחבק אותו", היא מספרת. "כשהוא היה מתעורר ובוכה, לא יכולתי להרגיע אותו כמו שכל אמא רוצה להרגיע את התינוק שלה. הייתי צריכה להיזהר אפילו בתנועות הקטנות ביותר. אלה היו רגעים ששברו אותי".
לצד הטיפול הרפואי, עתליה מספרת בהתרגשות על המעטפת האנושית שקיבלה מצוות מחלקת יילודים ופגים במהלך האשפוז הממושך.
"אני חושבת על האנשים האלה בכל יום. הם לא רק טיפלו בזיו, הם דאגו גם לי. צריך להבין שאני גרה באור עקיבא, רחוק מאוד מאשדוד, והייתי איתו במשך שבועות, רחוקה מהבית ומהבן הגדול שלי. ורד פרץ, מזכירת המחלקה, אפילו הזמינה אותי לעשות אצלה את החג כדי שלא אהיה לבד. הצוות דאג לי לעוגות ולברכות ליום ההולדת, עזר לי בכביסות ובכל דבר קטן שהייתי צריכה. גם אושרית שוקרון, העובדת הסוציאלית, וכל הצוות היו פשוט מדהימים. הרגשתי שיש סביבי אנשים שבאמת אכפת להם ממני".
עתליה מדגישה כי מעבר ליחס האישי, מה שהרשים אותה במיוחד היה שיתוף הפעולה בין הצוותים הרפואיים השונים. "כולם היו מסונכרנים כל הזמן. הסבירו לי כל דבר, ענו על כל שאלה, ולא הייתה שם טיפת אגו. היו מעורבים בטיפול רופאים מכל כך הרבה תחומים, וכולם עבדו יחד למען זיו. האנשים האלה נכנסו לי ללב".
בהדרגה חל שיפור במצבו של זיו. לאחר תקופה ממושכת שבה לא יכול היה לאכול דרך הפה, הוא החל ללמוד לאכול ולתאם בין פעולת הבליעה לנשימה. עבור אמו, כל התקדמות קטנה הייתה רגע של אושר.
"צריך להבין שזיו כמעט לא אכל דרך הפה מאז שנולד", מספרת עתליה. "פתאום הוא התחיל לינוק, והיום הוא כבר בהנקה בלעדית. העובדה שהוא מצליח לתאם בין הנשימה לאכילה היא דבר מדהים מבחינתי. לאט לאט הנשימה שלו נעשית שקטה יותר, הוא אוכל יותר ויותר, ואנחנו רואים את ההתקדמות שלו. אני עדיין זהירה, אבל כל התקדמות כזאת מרגשת אותי".
לאחר כשישה שבועות של אשפוז באסותא אשדוד, שוחרר זיו לביתו באור עקיבא, כשהוא נושם בכוחות עצמו וממשיך בתהליך ההחלמה והמעקב הרפואי.
בניתוח ובטיפול הרב־תחומי היו שותפים, לצד ד"ר קפולר, ד"ר אלנה דלוגי, כירורגית ילדים בכירה; ד"ר אביגדור חברוני, מנהל היחידה לרפואת ריאות ילדים; ד"ר חני טאף-אוליבסטון, מנהלת היחידה לגסטרואנטרולוגיה ילדים; וד"ר סעיד איברהים, מנהל יחידת הרדמת ילדים. במהלך האשפוז וההחלמה היה מעורב צוות מחלקת יילודים ופגים, בהובלת ד"ר עומר גלובוס, מנהל המחלקה, ובהשתתפות פרופ' בני בר עוז, רופא בכיר במחלקה. במהלך האשפוז נערכו התייעצויות עם ד"ר יהודה שוורץ, מנהל שירות אא"ג ילדים, לצד הטיפול של צוותי הסיעוד ומקצועות הבריאות.
עתליה מסכמת: "אני הגעתי לאסותא אשדוד בזכות פרסום על תינוקת אחרת שעברה כאן ניתוח דומה. אם הסיפור של זיו יעזור גם למשפחה נוספת להכיר את האפשרות הזאת ולמצוא את הטיפול המתאים לילד שלה, מבחינתי יש לזה משמעות עצומה. קיבלנו כאן הרבה מעבר למה שיכולתי לצפות".