"כמעט בכל שלב הגיע רגע שבירה, וזה נמשך עד היום. במשך תקופה ארוכה עדי נהגה להיכנס הביתה אחרי הלימודים ולקרוא 'אמא, הגעתי', אפילו שלא היה שם אף אחד. זה קרע לי את הלב. היא עשתה את זה רק כדי שיהיה לה תירוץ להגות את המילה 'אמא'. ניר מופנם הרבה יותר, אז רק אחרי כמה שנים נודע לי שהוא הגיע לחלקת הקבר כל יום שישי כדי להשמיע לעופרה את השירים שאהבה. עד היום אני מתייסר בשאלה מדוע היא נרצחה ולא אני. עופרה הייתה חסרה בהתבגרות של עדי, בבת המצווה, בגיוס של שני הילדים לצה"ל, בשחרור שלהם, בחתונה של ניר. מתחת לחופה הרב אמר שנשמותיהם של עופרה וטל נמצאות איתנו באותו הערב, ואני מאוד רוצה לקוות שאכן היה כך".