חמש בבוקר בשבת קרה של ינואר. פקחי רשות הטבע והגנים עושים את דרכם לאזור לכיש, שם יחברו לפקח האזורי שנמצא שם וינסו במשך שעות לאתר ולעצור ציידים בלתי חוקיים. שבוע קודם לכן הפקחים קיבלו אינפורמציה על ציד בשמורת עדולם ועל שרידים של צבי שנמצאו במקום. לכן, את סוף השבוע הזה הם מבלים בניסיון ללכוד ולהרתיע את הציידים, שמגיעים דווקא בימים האלה, שבהם כמעט אין מטיילים, כדי לצוד צבאים.
הצבאים וגם הדורבנים, החוגלות, החוחיות, הצבועים וחתולי הבר עלולים להיעלם מהנוף שלנו בתוך כמה שנים. הציד הבלתי חוקי, התמעטות שטחי המחיה, כלבי הבר המשוטטים ותאונות הדרכים מצמצמים במהירות את אוכלוסיית בעלי החיים בטבע.
מעת לעת מתפרסמים סיפורים על חילוץ חיות מידיהם של ציידים. בערב יום הכיפורים האחרון חולץ צבוע, המוגדר כחיה מוגנת, מידיהם של שני פלסטינים שעל פי החשד לכדו והתעללו בו. בתחילת החודש מצאו שוטרי מחוז ש"י עופר בבית בחברון וחילצו אותו. על כל סיפור שמתפרסם, יש מקרים רבים שאינם מדווחים, בהם בעלי חיים מוצאים את מותם בידי הציידים. גם ניסיונות ההסברה והמאמצים שמשקיעה רשות הטבע והגנים בשיתוף גורמי אכיפה אחרים לא תמיד עוזרים.
בשנים האחרונות הוחמרו האיסורים על פעילות של ציידים ונאסר ציד של חו־ גלות וארנבות, שבעבר הותר לפרקי זמן מוגבלים. כיום מתירה המדינה מדי שנה לצוד במשך חמישה חודשים בלבד, מתחילת ספטמבר עד סוף ינואר, מגוון מצומצם של בעלי חיים, בהם בעיקר ברווזים וציפורים מסוגים מסוימים. ציד יונקים אסור לחלוטין.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בישראל רשומים כיום כ־ 2,400 ציידים. אבל אלפים אחרים פועלים באופן בלתי חוקי ומשקיעים משאבים רבים בציוד ציד מתקדם, כולל נשק וציוד לראיית לילה. רק כדי להבין את המוטיבציה להשקעה, יש לציין כי מחיר לצבי שלם בשוק הציד הבלתי חוקי מגיע ל־ 1,500 שקל. וכשפקח רשות אחד אחראי על שטח של כמיליון דונם וכשהענישה מגוחכת, אין פלא שהציידים הבלתי חוקיים מנסים שוב ושוב.
אורי קייזר, פקח שפלה דרומית, מגיע לשמורת עדולם מלווה בכלבתו שיבא. הפקחים עובדים לרוב לבד, והכלבה היא בת הלוויה שלו בבקרים הקפואים. בשטח הענק שבאחריותו הוא מכיר כל שביל וכל גבעה, ולמרות הגשם שהפך את השטח כולו למגרש החלקה ענקי, הוא מצליח להקיף את כל השמורה.
לדבריו, תנאי מזג האוויר, שמרחיקים את המטיילים מהשמורות, דווקא לא מרתיעים את הציידים. “בדיוק לזה הם מחכים – לקור", הוא מסביר. “הצ־ באים כמעט ולא זזים בקור, אפשר לטווח אותם בקלות מהרכב. הציידים בכלל לא יוצאים מהמכונית שלהם. יש מקרים של קור קיצוני שמאפשר להם אפילו לאסוף את הצבאים הצעירים בידיים.
הקור גם מבריח מהשטח מטיילים ורוכבי אופניים ומאפשר לציידים לפעול בלי להיראות. בשטח החברים הכי טובים של הפקח הם המטיילים והתושבים המודעים, אלו שיודעים שציד כזה הוא בלתי חוקי ומתקשרים אלינו גם במקרים של רכב חשוד וגם במקרים שהם מוצאים צבי שנפצע בתאונת דרכים. שיתוף הפעולה הזה קריטי עבורנו".
השמש מתחילה לעלות ובשביל מדלגת קבוצת צבאים. “זה אחד המקומות היפים בארץ, אבל בשביל לעבוד כאן אתה צריך להיות קצת משוגע", אומר
קייזר בחיוך.
און ולנסי, ממונה האכיפה במחוז מרכז, נלחם בציידים כבר עשר שנים. “נתקלנו בניסיונות תקיפה לא מע־ טים במהלך השנים", הוא מספר. "רוב הציידים הם עבריינים לא רק בתחום הציד והם יודעים שברוב המקרים לא יקרה להם כלום. לפקחים של רשות הטבע והגנים יש סמכויות מעצר ואנחנו גם עובדים בעת הצורך עם המשטרה ועם מג"ב, אבל בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בבית המשפט. אנחנו מתעקשים להגיע למשפט אבל מתוך מאות רבות של אירועים בשטח, אנחנו מצליחים לפתוח רק 300 תיקים בממוצע בשנה".
כשהם נשאלים על תגובת המשפחות לעבודה האינטנסיבית, הפקחים עונים בחיוך ש"חייבים לאהוב את הטבע ולהבין את השיגעון לדבר, אחרת אין לזוגיות סיכוי לשרוד". נשים בתפקיד פקחיות אזוריות אין ברשות הטבע והגנים. “זה לא מתוך אג’נדה", הם מסבירים. “המקצוע הזה דורש הקרבה עצומה ויש סיכון מסוים בעבודה לבד מול אוכלוסייה עבריינית, והוא עלול להיות סיכון גבוה יותר עבור אישה".
לא תמיד זה היה כך. פרופ’ יורם יום טוב מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב מספר כי אוכלוסיית הצבי הארץ ישראלי מנתה עם קום המדינה רק
הבוקר עולה על חבל לכיש. כל מכונית שעוברת בשטח מקפיצה את הצוותים. מטוס קל חג בשמיים ומנסה לסייע באיתור חשודים. בדרך הבוצית אנחנו מבחינים בלהקות של חוגלות, זוג צבאים זכרים שמתבוננים בנו בלי לברוח וחתול בר אחד. אבל ציידים אין. אחרי שעות ארוכות בקור ובתנאי ראות קשים, אנחנו יוצאים משם ועוצרים בגן הלאומי בית גוברין. גם עכשיו הפקחים לא שקטים.
התרעות פיקוד העורף