כשהמשוררת יונה וולך כתבה בשנות ה-70 את המילים לשירה "כשתבוא", היא בטוח לא שיערה עד כמה הם יתארו את ההתנהלות הרקובה של האמונים על החוק במאה ה-21. אין דבר הממחיש טוב יותר את הטלטלה שעוברת כיום המשטרה כמו שתי השורות הראשונות בתחילת השיר: "כשתבוא לשכב איתי, תלבש מדים של שוטר".
שני הקצינים חותמים את הרשימה – הזמנית כנראה – של שישה ניצבים שפוטרו או פרשו בשנה האחרונה. כאחרון עברייני הרכוש שנתפס על חם, הם נמלטו מהעמידה מול בית דין המשמעתי כשבכיסם טמונה פנסיה שמנה (יוצא מהכלל הוא ניסו שחם, המואשם בעבירות מין).
הצפת כלי התקשורת בשמות הקצינים גורמת לחלחלה, וטוב שכך, אבל אל לנו להיתמם. הטרדות מיניות מצד קצינים בכירים במשטרה, המכוונות בעיקר כלפי שוטרות זוטרות וחיילות שח"מ צעירות, הן חדשות מרעישות כמו מאפה עבש.
אז מדוע עכשיו? על פי השמועות הרצות בחלק מהמסדרונות, אחד הקצינים שנבעט מהארגון החליט למות עם פלישתים ולנקום באלה שנשארו. אחרים מצביעים על דור הפייסבוק הצעיר, חובב השקיפות, שמאס במפקדיו שיכורי הכוח, המסתובבים עם אקדח נוצץ על החגורה שאינה מצליחה להדק את תחתוניהם למקומם. אין צניעות, אין מוסר, אין אמות מידה. שוטרים אלה הביטו היום בפניו הנבוכות של המפכ"ל יוחנן דנינו ושמעו אותו מדבר על הפגיעה באמון הציבור ועל התסכול. "מה שקורה ברמה האישית מאוד מעציב אותי", אמר דנינו במבט מיוסר, "הוא מעציב אותי כמי שהקדיש את רוב חייו הבוגרים למשטרת ישראל".
התרעות פיקוד העורף