העולם הרבני כמרקחה: בפסק הלכה ראשון מסוגו קובעים רבני "בית הלל" כי מותר לנשים לפסוק הלכה בכל תחום - סמכות שעד כה הייתה נתונה בידי גברים בלבד. לדברי הרבנים, "כל שלמד הלכה ויודעה ראוי למסור אותה ובכלל זה, נשים חכמות בתורה, שהוכשרו להוראת הלכה. גם במקרים בהם הוראת ההלכה כוללת שיקול דעת והכרעה בספקות, פוסקי הדורות הכריעו כי אישה כשרה להורות הלכה וכך הורו הרבנים הראשיים לדורותיהם".



בפסק ההלכה, המתבסס על פוסקים מרכזיים שהתייחסו לנושא במהלך הדורות, נאמר כי "להנחיה זו משקל מיוחד בזמננו שבו הערך של לימוד התורה מונחל גם בקרב נשים. היות וברוך השם צומחות נשים העוסקות בלימוד ש"ס ופוסקים בשקידה ובקבלת מסורת מתלמידי חכמים – דבר פשוט הוא שיכולות להורות". 
 
תחנה היסטורית דרמטית? הזמן יגיד. מה שבטוח – מדובר בשינוי מהותי של דפוסי החשיבה, ובניעור אבק מעל כל מדף ומדף בארון הספרים היהודי.

מה היה עד כה? הרבנית עידית ברטוב, חברת ארגון בית הלל ומשתתפת בתוכנית להסמכת דיינות במדרשת לינדנבאום, מסבירה כי במשך אלפי שנים נמנעה מנשים הגישה אל לימוד התורה ופסיקת ההלכה, וזאת למרות שבכל החיובים והמצוות "השווה הכתוב אישה לאיש".

הדרה זו הושפעה רבות מן החלוקה המגדרית הברורה וממצבן הסוציולוגי של הנשים בכל החברות, שבו הן היו אחראיות על משק הבית והטיפול בילדים, ולא אחת נמנעו כמעט לחלוטין מיציאה מביתן אל תחומי המרחב הציבורי, במסחר, בהנהגה, בכלכלה ובטקסים הדתיים. את המצוות הנוגעות לחייהן הן למדו בעל-פה מאמותיהן ולא נזקקו ללימוד מספר. גורם נוסף לתופעה היה הטיעון ההלכתי האוסר על נשים ללמוד תורה בשל בורותן בהוויות העולם. 

עומדות על זכותן

אלא שבימים אלה עולם ההלכה בוחן מחדש את האקסיומות הישנות. כפי שהכלל שלפיו אישה אינה מעידה בבית הדין מחשש לפגיעה בצניעותה נפרץ בראשית ימי הביניים עם השתלבותן של נשים באירופה בחיי המסחר והכלכלה, בדורות האחרונים ביקשו נשים להרחיב את מחויבותן ההלכתית למצוות נוספות, שהן פטורות מהן, ולהעשיר את עולמן הרוחני בלימוד תורה מעמיק. חשוב לציין: בניגוד למקובל לחשוב, הוראת הלכה על ידי אישה אינה אסורה, כל עוד היא אכן יודעת אותה. כיום התחום הולך ומתפתח, ונשים נוספות בוחרות בלימודי ההלכה כתחום עיסוקן.
 
על השאלה איך זה לא קרה עד כה, משיבה הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, ראשת בית המדרש לנשים בית מורשה וחברת הנהלת ארגון בית הלל: "יש פה תהליך ממושך מאוד שאולי אנחנו לא רואים את הסיום שלו.  נשים עמדו על זכותן לקחת חלק בתורה ולהיות חלק ממנה וללמוד לא רק את התנ"ך, מחשבת ישראל והלכה ברמות הבסיסיות אלא גם גמרא, שהיא הנכס הכי יקר שיש לעולם היהודי. אנחנו רואים בשנים האחרונות כניסה של נשים ידעניות, שיש להן רקע משמעותי, הנכנסות לאט-לאט למקצוע הזה שנקרא הלכה והוראת הלכה ברמות הכי גבוהות שיש".
מה ההבדל בין רב לרבנית? מה ההכשרה שאתן מקבלות?
"האמת שאני לא יודעת מה ההבדל. הציפייה שלי מנשים רבניות שישקיעו את חייהן בלימוד, וזה יהיה העולם שבו הן נמצאות. שהחוויה הדתית שלהן תהיה עשירה ותהיה להן אוזן קשבת. כשהקמתי את התוכנית בבית מורשה והתחילו לשאול אותי שאלות, הבנתי שאני מוכרחה ללמוד את זה כמקצוע. גם נשים שלמדו הרבה שנים גמרא צריכות להשלים את הידע הזה. מרבית תוכניות ההלכה הן עיוניות  ויוצא שהליווי המעשי הוא בדרך כלל על בסיס אישי. לי יש את הרב יהודה ברנדס והרב בני לאו שאני מתייעצת איתם. היתרון אצלנו בבית מורשה הוא שמי מגיעות ללמוד הן נשים שמגיעות מהשטח. כשהן לומדות הלכה, זה יושב על תובנות יותר עמוקות. זה אתגר".


שואפות להגיע גם לרבנות, נשים לומדות תורה. צילום: פלאש 90 
לדברי הרבנית ברטוב, המשמעות העיקרית של העובדה שנשים יכולות לפסוק הלכה מתבטאת בשלושה מישורים. "מבחינה 'טכנית', נשים שפונות בשאלה מרגישות באופן טבעי יותר בנוח עם כתובת נשית. זה נכון בשאלות סתמיות, ויותר מכך בשאלות שכוללות פרטים אישיים או אינטימיים, כמו חינוך או זוגיות, להעלות דילמות ולנהל שיחה. מלבד זאת, ואני אומרת זאת בזהירות, יש לנשים באופן כללי, הבנה בין-אישית טובה יותר, הן במתן תשומת לב לפרטים הקטנים והן בראיית המכלול  - עושות עשרה דברים בו זמנית, כבר אמרנו? כדי לפסוק הלכה נדרשים ידע ובקיאות, אך נשים מוסיפות לכך את הערך המוסף של קשב, הכלה ואמפתיה".
מהו הפרופיל של הפונים או הפונות אליכן?
ברטוב: "באופן כללי רוב הפונים הם נשים. שאלות הגברים מאוד ממוקדות, והם רואים בי עוד 'משנה ברורה מהלכת' במקום לפתוח ספר או לחפש בגוגל תשובה. אצל הנשים הסיפור שונה. שאלות רבות מתגלגלות לשיחות נפש, כשבדיעבד מתברר שזהו הסיפור העיקרי, ולסיוע פרקטי לאחר הפסיקה. לעתים לאחר הפסיקה הקשר נמשך, ואני פונה או מפנה לגורם סיוע רלוונטי כמו קב"ן, רופא וכדומה".
טיקוצ'ינסקי: "בהתחלה אמרתי שלא ייתכן שתלמידה שלי, שלומדת ממני גמרא, לא תוכל לקבל תשובות. עם השנים חל שינוי ברמת השאלות ובמקורות שמהם השאלות מגיעות. אני מקבלת שאלות מגברים בנושאים שלא קשורים דווקא לנשים אלא להפך, ולפעמים על התפר כמו שאלה מכהן שביקשו ממנו לפדות בן של זוג לסביות. עוד אפיק משמעותי שפחות מחשיבים, במירכאות, זו הכתיבה. אצלי הדוגמה היא טבילת נשים לגיור. זה באמת יצר שינוי בתפיסה, אבל גם מאמרים אחרים הופכים להיות נחלת הכלל ומאפשרים חשיפה לצורת מחשבה שמגיעה לקהלים מגוונים".  
תורה על השולחן
במסגרת פסק ההלכה חסר התקדים עומדים מצד אחד – בית הלל, ארגון מנהיגות תורנית המונה למעלה מ-200 רבנים ורבניות מקרב הציונות הדתית, שמבקש להשיב למרכז המפה הנהגה תורנית מתונה, מאירה וקשובה הן עבור הציבור הדתי והמסורתי והן עבור כלל עם ישראל. מצד שני פעיל ביתר שאת – גם אם אינו ממוסד - בית שמאי המעלה את ההתנגדויות וחושש מפני התפוררותו של המנגנון הפטריארכלי העתיק.  
 
"אקדים ואומר שאין בלבי על המתנגדים כי אני חושבת שצריך איזונים בעולם וחשוב שנשמעת העמדה הנגדית", אומרת הרבנית טיקוצ'ינסקי. "זה שם כנראה בלמים בסופו של דבר על התהליך. אם אני שומעת נכון, אני שומעת הסכמה עם עצם האמירה שהיו נשים יחידות סגולה בכל הדורות שפסקו הלכה, וזה לא מוסד שמצריך אינסטנציה הלכתית ולכן אין שום בעיה עם זה שנשים יפסקו הלכה. זה בפני עצמו מדהים".
הן פועלות במרחב גברי מובהק. הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, אם לשבעה ילדים המתגוררת בנוף איילון, עורכת דין בהשכלתה ובעלת תואר שני במשפטים ודוקטורט בתלמוד, לא מתרגשת.  "לי זה היה ברור מאליו וטבעי שאני עורכת דין, בדיוק כפי שברור לי וטבעי שאני רבנית. גדלתי בבני ברק, אחות שנייה מתוך 13 אחים ואחיות במשפחה מאוד תורנית. התורה הייתה על השולחן, ממש חלק מהבית.  כשסיימתי את השירות הלאומי הלכתי ללמוד משפטים. אם אתה אומר 'נשים צריכות בבית ולגדל את הילדים' – בסדר. אבל איפה באה לידי ביטוי התפיסה הפטריארכלית כשאישה מפרנסת? זה מוזר".
אילו סייגים, אם בכלל, אתן שמות לעצמכן?
טיקוצ'ינסקי: "הסייגים הם לא בתוך הלימוד, אלא בעולם הריטואלים הדתיים. במקומות האלה אני פוגשת את המגבלות, אבל במקום של לימוד תורה זה כיף גדול להציץ לאמוראים מאחורי הגב ולשמוע איך הם מפענחים את התופעה הנשית. אין לי ציניות כלפי זה ואני נהנית מכל נושא הלכתי ומכל סוגיה. מטריד אותי לראות תלמידות שלי שנואשות בגלל תפיסת האדם שלהן ברחוב לבין תפיסת האדם שלהן כשהן נכנסות לבית הכנסת. אז הקרע הפנימי נורא קשה. הן לפעמים באות שבורות מזה שבאוניברסיטאות הן נספרות, והן יכולות להיות התלמידות המצטיינות, אבל אז נכנסים לבית הכנסת והן מאחורי המחיצה ואפילו לא סופרים אותן. הן חוות שבר בין העולם המודרני שלהן לעולם הדתי".
 
הרבנית טיקוצ'ינסקי, מה דעתך על הפסיקה של הרב עובדיה יוסף ז"ל שהתיר לנשים לומר "קדיש"?
"צריך להבין שהקדיש הוא פתרון שנועד לילדים יתומים, שלא יכולים לעבור לפני התיבה, כדי שיהיה משהו לעילוי נשמת ההורים. המשמעות הראשונית שלו היא להראות לשמים שהילדים הולכים בדרך ההורים והשם כשומרי תורה ומצוות וחלק מקהילה. לא צריך להיות בעל מעמד למניין, ולכן אין בעיה שאישה תגיד קדיש מבחינה הלכתית".
מה ההבדל ביניכן ובין שופטות בבית משפט אזרחי או מגשרים של בית המשפט?
"המפגש הבין-אישי. לרבנית יש מכלול תפקידים בעיני. זה לא רק לתת את הפתרון ההלכתי לשאלה. צריך המון תשומת לב למה השאלה מביעה, מאיזה עולם האדם בא כשהוא שואל. לא ששופט יכול לפסוק בבית משפט פסיקה אחידה, אבל המפגש הבין-אישי כבול יותר בתוך סדרי בין הדין ובית המשפט ".
רבים בציבור חשים היום סלידה כלפי הרבנות. איך אתן מתמודדות עם זה?
טיקוצ'ינסקי: "אני רוצה לקוות שהדימוי הזה של הרבנות נובע מהממסד שהוא רקוב ומצריך רענון וטלטול, ולא דווקא מאנשים שמכהנים כרבנים, עושים עבודות קודש והופכים להיות כתובת לאנשים והם שקופים לחלוטין. קשה לי להגיד משהו כל כך קשה על הרבנים הגברים כי אני מכירה כאלה שמשקיעים שעות וימים כדי להציל אנשים. הייתי נוטה להגיד הפוך: בגלל מוסד הרבנות היום, העולם הולך לכיוון הבין-אישי ושל הרגישויות לכל אדם באשר הוא אדם, וזה אפשר לנשים להיכנס פנימה". 
ברטוב, מהי המשימה הגדולה העומדת לנגד עינייך?
"קודם כל, הדרך לכל משימה גדולה מתחילה בתחנות ביניים קטנות, שחשובות בפני עצמן, אך התכלית הסופית היא שילוב מלא של נשים במערך פסיקת ההלכה והדיינות בבתי הדין. אני סבורה שיהיה בזה תיקון גדול הן לפונים והן למערכת כולה ולתדמיתה הציבורית".