בפסק דין עקרוני הניתן היום (רביעי) בבית משפט השלום בירושלים, נקבע כי חיפוש אוטומטי בעירום על עצירים הוא אסור ויש להפעיל שיקול דעת טרם עריכתו.

השופטת, בר אשר צבן, קבעה בפסק דין בן 40 עמודים כי ״החיפוש החזותי הנערך לאסיר בעירום, בהתאם להוראות חוק ממלא אחר הוראת סעיף 8 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו רק אם החיפוש נועד לתכלית ראויה, כך שיש הצדקה לעריכתו, ורק אם הפגיעה היא במידה שאינה עולה על הנדרש ,כך שהחיפוש נערך באופן הממזער את הפגיעה כאדם״. פסק הדין ניתן במסגרת תביעה של פעיל ימין באמצעות עורך הדין איתמר בן גביר שזכה לפיצוי של 10,000 שקלים בתוספת הוצאות שכר התביעה.

התובע, חנמאל דרופמן, פעיל ימין יליד 1995, עוכב לחקירה בספטמבר 2012, ולאחר חקירתו הוחלט לעצור אותו עד לשעות הבוקר ביום למחרת. בתביעה הוא טען, באמצעות עו״ד איתמר בן גביר, כי במהלך מעצרו נפגעו זכויותיו במעשים ובמחדלים של המשטרה ושירות בתי הסוהר, ודרש פיצוי של 80 אלף שקלים. דרופמן טען כי החיפוש שנעשה בגופו על קליטתו בבית המעצר, הליך שגרתי, שלטענתו הוא פוגעני. המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה בעניין זה מאחר והוראות פקודת בתי הסוהר קובעות באופן מפורש את הסמכות לעריכת חיפוש חזותי לכל עצור המתקבל למשמורת בשירות בתי הסוהר.

חייבים יסוד סביר

בתגובתה כתבה המדינה כי אמנם החיפוש החזותי אינו פעולה נעימה, לא לסוהר ולא לעצור, אך עריכת הבדיקה נועדה לצורך ממשי לשמירה על תקינות השגרה בבתי הסוהר וכדי למנוע הכנסת חפצים שמטבע הדברים, על עצור יבקש לנסות להחזיק בהם בעת מעצרו. השופטת בר אשר צבן העירה בפסק הדין, ביחס לחוסר הנעימות של הסוהר והעציר במהלך החיפוש החזותי, ״ספק אם היה מקום להשוות את אי הנעימות במשפט אחד ואף להקדים את הסוהר לעצור״.

בהחלטתה מתייחסת השופטת גם למידתיות ולאופן החיפוש, ״אם אין יסוד סביר לחשד שינסה להכניס חפץ אסור אל בית המעצר, לא יכולה להיות סיבה, הנחה או חשד אשר יצדיקו עריכת חיפוש חזותי של גופו העירום של האסיר, בעודו מופשט מכל בגדיו…בוודאי שלא יכולה להיות הצדקה לשלב ההתכופפות, המשפיל במיוחד. באותם מקרים, אין סיבה שלא להסתפק בחיפוש הנערך לאחר הסרת בגדים עליונים. אף עריכת החיפוש בעוד האסיר לבוש רק בבגדיו התחתונים, אינה בהכרח מוצדקת בכל בדיקה״.

השופטת מנמקת כי ״הדברים האמורים מתחזקים גם לנוכח העובדה שבפועל נראה כי המקרים שבהם אסירים מחביאים בגופם, או תחת בגדיהם התחתונים, חפצים אסורים הם נדירים מאוד״, ומפרטת את הנתונים המצביעים על מקרים בודדים בלבד.

בן גביר: "טראומה קשה ובלתי מוצדקת"

במסגרת התביעה שהייתה הבסיס לפסק הדין העקרוני, קבעה השופטת כי העובדה שהאסיר התנגד לחיפוש החזותי ולא נערך לו שימוע על ידי הקצין המוסמך לכך, הרי שמדובר ב״חריגה ממשית ממתחם הסבירות ויש הצדקה להטיל על המדינה אחריות בנזיקין״.

השופטת קבעה פיצוי בגובה של 10,000 שקלים לדרופמן ושכר טרחה בגובה של 18,000 שקלים לעורך הדין, איתמר בן גביר, שאמר לאחר קבלת פסק הדין כי, ״ההתעסקות עם התיק הזה הייתה בגדר שליחות שעשיתי לנוער שלנו. בשנים האחרונות ישבו במשרדי לא מעט נערות ונערים שעברו חיפוש משפיל דומה והתחושה הייתה שהם עברו טראומה קשה ופגיעה משפילה ולא מוצדקת".

פסק דין עקרוני: "חיפוש אוטומטי על עצירים בעירום הוא אסור"

בית משפט השלום בירושלים קבע כי על המדינה להפעיל שיקול דעת טרם עריכת חיפוש חזותי ללא בגדים: " המקרים בהם אסירים מחביאים בגופם חפצים אסורים הוא נדיר"