התביעה הוגשה, כאמור, לאחר שמשטרת ישראל הרחיקה את גליק מהר הבית למשך שנתיים, בין השנים 2011-2013, לטענתו, בעקבות כתבה ששודרה בערוץ 10 בו נראה גליק אומר תפילת "עלינו לשבח" בהר הבית. גליק, פעיל ימין שמוביל מאבק ביחס להר הבית וזכותם של היהודים עליו, תבע את המשטרה תביעת פיצויים ונזיקין. גליק נפצע לפני מספר חודשים כשנורה על ידי מחבל פלסטיני והוא מחלים בימים אלו מפציעתו האנושה.
המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר ומדובר בהחלטה מנהלית אשר המקום לדון בה הוא בפני בג״צ ולא במסגרת הליך תביעה אזרחי וכי קיים איסור תפילה על יהודים העולים להר הבית.
בפסק הדין קבעה השופטת כי היא שוכנעה שהמשטרה ידעה על כך שהוא מתפלל בהר הבית עוד קודם לסרטון ששודר, ויתרה על כן - במהלך הכתבה הוא נראה מלווה בקצין משטרה לכל אורך הסיור, וממלא הפסיקה קובעת כי חופש הפולחן מחייב את המשטרה לאפשר ליהודים להתפלל בהר. השופטת אף ציינה כי, ״מתוך הכתבה עצמה מתברר כי לא רק התובע נוהג להתפלל בהר הבית, אלא שתפילות יהודים נעשות בהר הבית מידי יום ביומו. לעובדה זו יש שתי השלכות״, קובעים השופטים, ״ראשית, יש בכך משום הודאה של הנתבעת כי הפסיקה המוזכרת לעיל מחייבת אותה וכי היא מודעת לכך שיש לכבד את חופש הפולחן של היהודים בהר הבית. לא ברור לי על כן מדוע בחרה הנתבעת דווקא בקו הגנה הסותר את הפסיקה, כאמור לעיל. שנית, לעניינו, עובדה זו שומטת את הקרקע מטיעוני הנתבעת״.
השופטת מלכה מתייחסת לנושא תפילת יהודים בהר וכותבים כי ״העדרם של נהלים הכתובים בצורה ברורה ומסודרת מגדילה את הסיכון לנפיצות, למחלוקות ולמתחים מיותרים… חמור המצב בו הרשות פועלת ללא כל נהלים מוסדרים וכתובים״.
הביקורת על המדינה ממשיכה בסיומו של פסק הדין, תוך שהיא מופנית לעבר הממשלה, ״בידי כל שלטון מצוי הכח לנהל את המדינה... זהו "כח השלטון" שנועד לאפשר ניהול נכון ותקין של המדינה והחברה... שימוש לרעה בכח זה תוך ניצול השררה והסמכותיות על גבו של האזרח הפשוט, הוא ערעור תחת יסודותיה של הדמוקרטיה ומהווה פתח ל"שלטון הכח" המכניע את האזרח באמצעים פסולים של עריצות על כל גווניה האפשריים".
בפסק הדין מוסבר כי גליק מתפרנס מהדרכת סיורים בהר ובמסגרת עבודתו ופעילותו הציבורית, הוא נוהג לעלות להר הבית כמעט מידי יום ביומו וכי ההרחקה פגעה בפרנסתו ופסקו לזכותו חצי מיליון ש״ח ועוד הוצאות ושכ״ט בגובה של 150 אלף שקלים.
התרעות פיקוד העורף