קרוב ל-13 שנים חלפו מאז החל הדיון בתעלת הימים. לפני כחודש וחצי נחתם הסכם תחת אותו שם בין ישראל לירדן על הקמת פיילוט לפרויקט. החיוכים של השר סילבן שלום ושל עמיתו הירדני, הצילומים והפרסומים בתקשורת גרמו לחשוב שזהו הסכם היסטורי שיציל את ים המלח. רק שהמציאות שונה ומוקדם לחגוג - מהמיזם נותר בעיקר שם גרנדיוזי.
מאוחר יותר הייתה תעלת הימים שם כולל לכל ההצעות לתעלות מים בין הימים בישראל: הים התיכון או ים סוף, תעלות פתוחות או צינורות סגורים.
הפרויקט נועד לייצב את מפלס ים המלח הממשיך לרדת באופן מדאיג, לספק מים וחשמל לירדן ולפלסטינים, ובכך גם לקדם את השלום האזורי.
מכל ההצעות הגדולות נותר היום הסכם צנוע שנחתם ב-26 פברואר השנה בין ישראל לירדן. עיקריו: הקמת מפעל התפלה בעקבה; החלפת מים כחלק מחיזוק הקשר בין ירדן וישראל; תוכנית פיילוט להנחת צינור הובלת תמלחת כדי לבחון את תוצאות הערבוב של מי הימים בים המלח.
ישראל גם תרכוש מים מהמתקן ותספק אותם לערבה ולאילת. בתמורה, היא מתחייבת לספק מים לצפון ירדן מהכנרת. החברה שתזכה במכרז להקמת המתקן תפעיל אותו במשך 25 שנה. בסיומן הוא יעבור לרשות רשויות ירדן.
גם גלית כהן מודעת לכך שכמות התמלחת והמים שתגיע בסופו של דבר לים המלח, אם אכן יקום המיזם אחרי הפיילוט, רחוקה מלהיות זו הנדרשת: "אני יודעת שארגוני הסביבה היו רוצים לראות פתרון אחר, אבל כרגע זה מה שיש. זה בוודאי יותר טוב מכלום".
התרעות פיקוד העורף