שבעים שנה בדיוק אחרי תום מלחמת העולם השנייה, ממשיכה מדינת ישראל להפלות ניצולי שואה, ההולכים ומתמעטים, בקבלת הזכויות שלהם: מחר ידון בג"ץ בהרכב שלושה שופטים, בעתירה המבקשת להבטיח את הכרתם של ניצולי השואה שאינם זכאים לקצבה בשל בשל שנת עלייתם ארצה או מכיוון שלא היו בגטאות ובמחנות המוות.
"התיקונים שנעשו בשנה שעברה הם מבורכים וחשובים אבל לא מספיקים", מדגישה עו"ד יפעת סולל, היועצת המשפטית של "כן לזקן". עו"ד סולל מתארת את הרקע לעתירה: "עם חקיקת חוק נכי רדיפות הנאצים המדינה לקחה על עצמה לשלם קצבאות לניצולים שעלו עד אוקטובר 1953 בהתאם למועד הסכם השילומים עם גרמניה, כך שמי שעלה אחר כך יכול היה לתבוע את ממשלת גרמניה. אבל, מגרמניה ניתן היה לתבוע רק עד שנת 1969 ובעליות הגדולות של שנות התשעים הגיעו לישראל הרבה ניצולי שואה שמצאו עצמם אחרי המלחמה במדינות שמעבר ל'מסך הברזל'".
אמנם במהלך השנים פתחה ממשלת גרמניה חלון שני לתביעות פיצויים של ניצולי שואה אבל גם הוא מוגבל לניצולי מחנות וגטאות וכן ישנה הגבלה בגובה הפיצוי. הכנסת חוקקה לפני מספר שנים חוק הטבות לניצולי שואה שגם הוא היה תקף רק לניצולי מחנות וגטאות ולא הוצמד מעולם לקצבה שמקנה החוק המקורי. אפילו בתי המשפט הרחיבו במהלך השנים את הקבוצה הזכאית לקצבה ממשלתית, ואז בא התיקון המבורך של לפיד. ובכל זאת - גם אחרי כל אלה, עדיין נותרו אותם 75 אלף ניצולי השואה שאינם זכאים.
עו"ד סולל מסבירה את המצוקה: "שכחו את כל מי שלא נכנסים להגדרה המצומצמת של מי שעלה אחרי 1953 ולא היה ניצול מחנה השמדה או גטאות. ההגדרה הכי פשוטה שאנחנו מבקשים לזכאים היא של כל יהודי שהיה תחת שלטון הנאצים או הכיבוש הנאצי בימי מלחמת העולם השנייה. הקבוצה שאנחנו עותרים לגביה זכאית היום למענק של 4,000 ש"ח - אבל מדובר במענק שנתי".
בתשובתה לעתירה מודה המדינה כי אכן קיים פער בין זכויות ניצולי שואה אולם לשיטתה, הדברים מעוגנים בחוק ולפיכך אין בסיס משפטי לעתירה. ב"כן לזקן" מדגישים לעומת זאת: "העתירה הוגשה דווקא לאחר התיקון לחוק שבוצע בשנה שעברה, שלתפיסתנו פותח דרך חוקתית לתקוף את האפליה הקיימת מזה שנים".
התרעות פיקוד העורף