צעיר שהשתתף במרוץ מכוניות בו נהרגו חבריו זוכה מהריגה

בית המשפט העליון הפך הבוקר (רביעי), במסגרת דיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים את ההחלטה שנתן בינואר 2013, וזיכה ברוב דעות צעיר שהשתתף במירוץ מכוניות בלתי חוקי, מעבירת הריגה.

כתוצאה מאותו מירוץ מכוניות קטלני שהתרחש בשנת 2008 נהרגו שני חבריו של הצעיר, שהשתתפו באותו מירוץ. העליון השיב את ההחלטה שניתנה במקור בבית המשפט המחוזי לנוער, לפיה הצעיר הורשע בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. פסק הדין עסק בשאלות תקדימיות הנוגעות לקשר הסיבתי המשפטי לעבירות מסוג זה והפך החלטה תקדימית שנתן ב-2013, הנוגעת לגבולות עבירת ההריגה. השאלה המשפטית שנידונה היא האם היה באפשרותו של הצעיר לצפות את מות חבריו כתוצאה מהמירוץ. האם ישנו הקשר הסיבתי והאם מספיק קשר זה לשם הרשעה בעבירת הריגה.

ההחלטה התקדימית, ניתנה במסגרת דיון נוסף שהתקיים לבקשת פרופ׳ מירי גור אריה ועו״ד נוחי פוליטיס ,שייצגו את הצעיר מטעם הסניגוריה הציבורית, לאחר שבינואר 2013 קיבל בית המשפט העליון בדעת רוב את ערעור המדינה, והרשיע את הצעיר בעבירת הריגה, תוך שהוא מחמיר את עונשו מ-12 ל-16 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי לנוער הרשיע את הצעיר, קודם לקבלת ערעור המדינה, בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וגזר עליו 12 חודשי מאסר.

הדיון נסב סביב מירוץ מכוניות מחתרתי ובלתי חוקי שהתקיים בדרך קוליץ בירושלים. במהלך המירוץ איבד אחד מהמתחרים את השליטה במכוניתו, שסטתה מהכביש, פגעה בעמוד תאורה והוטחה בקיר אבנים. הנהג וחברו, שישב לצדו, איבדו את חייהם בתאונה הקטלנית. הצעיר שהורשע היה אחד מהמשתתפים האחרים באותו מירוץ, אך לא היה זה שהביא לתאונה הקטלנית.

התקדים המשפטי החל כבר בהגשת כתב האישום בבית המשפט המחוזי לנוער, כשלצעיר יוחסה עבירה של הריגה, למרות שמבחינה עובדתית לא יוחסה לו גרימת המוות, אלא מעצם ההשתתפות במירוץ המכוניות. בבית המשפט המחוזי לנוער לא התקבלה עמדת המדינה, והצעיר זוכה מעבירת הריגה והרשיע אותו בגין הנסיעה המסוכנת בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. המדינה הגישה ערעור על פסק הדין, ואז נדונה לראשונה השאלה בבית המשפט העליון: האם עצם ההשתתפות במירוץ מכוניות מטילה על המשתתפים מראש תוצאה של הריגה במקרה של מוות?

בפעם הקודמת שעסק בית המשפט העליון בסוגיית המשחקים מסוכנים מדובר היה במקרה של רולטה רוסית והשאלה הייתה האם המשתתף שנותר בחיים אשם בגרימת מוות ברשלנות. למרות שבזמנו לא ביקשה המדינה להרשיע בהריגה, ברוב דעות נקבע בשעתו כי מתקיימים יסודות של עבירת ההריגה. דעת המיעוט של השופט הנדל, הייתה הבסיס לבקשה לדיון נוסף של הסניגוריה הציבורית במקרה הזה.

את דעת הרוב הוביל הנשיא בדימוס, אשר גרוניס, ואליו הצטרפו הנשיאה מרים נאור והשופטים סלים ג׳ובראן, אסתר חיו, חנן מלצר וניל הנדל. הנשיא (דימוס) גרוניס כתב בפסק דינו, ״דומה שהגיעה העת להציב תמרור עצור, ואולי תמרור המחייב, ולא רק מתיר, עשייתו של סיבוב פרסה לעניין זה. על פי גישתי, כאשר בוחנים את המקרה במבט על, לא היה מקום להרשיע את העותר בעבירה של הריגה. גם אם מקבלים שהעותר צפה את האפשרות של תוצאה קטלנית עקב מירוץ המכוניות, הרי אין לומר כי היה עליו לצפות את התוצאה".

עו״ד פוליטיס מוסיפה לגבי הצעיר עצמו: ״אסור לשכוח שלא מדובר רק בסאגה משפטית מורכבת וארוכת שנים, אלא גם בסאגה אישית של צעיר, שבגיל 17, הסכים להשתתף במירוץ מכוניות מסוכן. הצעיר זוכה מעבירת ההריגה, אך לאחר מכן נאלץ לנהל מאבק ארוך כדי להסיר את כתם ההריגה משמו ומהמרשם הפלילי שלו".