בשנים האחרונות, עם התקדמות חקר השואה אל מחוזות חדשים ולצד העיסוק ההולך וגובר בה בקרב כלל חלקי החברה בישראל, ראוי להצביע על רידוד ושיטוח השיח הציבורי בהקשר אליו. לצערי, רוב רובו של השיח כיום, מתמצה בזוועות השואה ובלקח שעלינו ללמוד ממנה.
חשובה ככל שתהיה הידיעה על ההשמדה המאסיבית ועל זוועות הרייך השלישי, לוקה התמונה בחסר הולך וגובר של חיי היהודים באירופה ערב המלחמה. מיותר לציין, שחשוב לזכור ולהזכיר את מאורעות השואה ולהפיק ממנה את הלקחים הנדרשים לנו כעם. אך גודל האובדן והאבדון מתגמד, ללא הכרת התרבות הענפה שנגדעה והכרת חיי היהודים לפני פרוץ המלחמה.
להוציא מעגלים של השיח האקדמי בישראל ומעגלים נוספים הולכים וקטנים, הולך ונשחק בהתמדה, זכרם של הקורבנות כאנשים בשר ודם, אשר חיו חיים מלאים ועשירים ערב השואה. משלחות הנוער לפולין עוסקות בכך מעט מדי וכן השיח הציבורי לוקה בחוסר משווע בעניין. אין ספק כי המשלחות למחנות, נושאות בחובן מסר חינוכי מן המעלה הראשונה, אך לצערי, בשנים האחרונות, נדמה כי חסרונות המפעל הזה, עולים על יתרונותיו, כשחלקים גדלים והולכים, של הנוער הישראלי נוהרים לשם בהמוניהם ומעבר לידע אליו הם נחשפים אודות ההשמדה השיטתית, חסר הבסיס הנרחב להבנתה של אותה יהדות שנכחדה כלא הייתה.
לא בכדי כינה ז'בוטינסקי את יהדות פולין – "עטרת ראשה של היהדות העולמית", שכן משקלה הסגולי בקרב יהדות העולם היה אז מכריע. יהדות זו, על כל זרמיה, מייצגת נאמנה את כלל יהדות מזרח אירופה והייתה ללא כל צל של ספק, החלק המשמעותי ביותר באותם ימים, בקרב העם היהודי כולו. חיי היהודים בפולין בין שתי מלחמות העולם התאפיינו ב"תור זהב" תרבותי שספק אם עוד היה כמותו בתולדותינו וספק אם יהיה כזה בעתיד הנראה לעין. מגוון הזרמים הרעיוניים שאפיינו אותו עצום מכפי הניתן לשער. הייתה בקרבו יהדות אורתודוקסית תוססת שומרת תורה ומצוות, אשר נחלקה לאינספור זרמים, כשהעיקריים והבולטים שבהם היו החסידות, הליטאים שהיו המשכה הישיר של היהדות הרבנית-תלמודית ו"המזרחי".
אותם רבבות רבבות ישראל, אשר הלכו אל מותם בגטאות, בבורות הירי ובתאי הגזים, מסרו את נפשם על קידוש השם באמת ובתמים ולא כמליצה. יהדות זו התאפיינה בלמדנות בבתי המדרש, בחיים מלאים ומשמעותיים ע"פ הקודים של "שולחן ערוך" והתגבשה בכל קהילותיה סביב בתי הכנסת שלה. כל "שטייטעל" של כמה אלפי יהודים היווה קהילה אוטונומית קטנה ותוססת, וכאלו היו אלפים, לצד יהדות עירונית עצומה בערים כמו וורשה, לודז', קראקוב ועשרות ערים אחרות ברחבי פולין ואירופה כולה.
אחותה של היהדות האורתודוקסית, הייתה היהדות החילונית על מגוון זרמיה. החל מסוף המאה ה-19 ועד לפרוץ מלחמת העולם השניה ידעה יהדות פולין החילונית, רנסנס תרבותי שהוא מן האדירים בתולדותינו. ספרות חול ענפה של ענקים כי.ל. פרץ, מנדליי מוכר ספרים, שלום עליכם ואחרים. תיאטראות שהציגו ביידיש ובעברית בכל רחבי מזרח אירופה, מאות עיתונים יהודיים, ומגוון רעיוני פוליטי, שנחלק בין מפלגות פועלים סוציאליסטיות, תנועות נוער ציוניות כדוגמת "השומר הצעיר", בית"ר, גורדוניה, "החלוץ", "השומר הלאומי" וכיו"ב, מגוון ענק של תנועות לאומיות לא ציוניות, שהגדולה והחשובה שבהן הייתה "הבונד" הסוציאליסטית, אשר שאפה לקיים אוטונומיה תרבותית יהודית במזרח אירופה.
אותו מגוון רעיוני-תרבותי אדיר, היה מנת חלקה של יהדות אירופה כולה, כשעמוד האש ההולך לפני המחנה, היה יהדות פולין העצומה. חצי מן המושמדים בשואה, כ-3 מיליונים, היו מקרב יהדות פולין – גברים, נשים וטף. אותו עושר ומגוון תרבותי, היו כמובן מנת חלקם של יהדות אוקראינה, ליטא, ביילורוסיה, רוסיה, הונגריה, רומניה, צ'כיה, אוסטריה וגרמניה. חשוב לומר, שללא ההכרות הבסיסית עם אורחות חייהם של היהודים באירופה כולה, ערב המלחמה, קשה יותר לתפוס את גודל האובדן ולהבין לעומק את המונח "שואה" בהווייתו המלאה.