ערב לפני שנכנסו לתוך רצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן ניסו החברים של אבי גרינצויג ז"ל להפיג את המתח והפחד ממה שמצפה להם בימים הקרובים.
אחרי תקופה ארוכה בהמתנה ובהכנות בשטחי אימון וכינוס הם קיבלו את הבשורה - ביממה הקרובה נכנסים לרצועה. בניסיון להפיג את המתח הרב קיימו החברים מעין התערבות מהולה בהומור שחור על מי מהם לא יצליח לצאת מהרצועה חי. לכל אחד הדביקו נסיבות מוות אחרות. האחד יעלה על מטען, האחר יחטוף נ.ט, זה יתפוצץ בנגמ"ש, הוא ייהרג מירי צלף ועוד. כל התרחישים המבהילים היו שם, ולצד כל תרחיש לוותה בדיחה.
גם המפקד אבי היה שם אבל רק חייך מהצד, לא לקח חלק בהימור. כדי לחזק את החברות והרעות הם כרתו ברית אחים. אחד מהם, שחר ורדי, זרק לאוויר: "במידה ואחד מאיתנו לא יוצא, כולם מתחייבים להנציח את זכרו בקעקוע על הגוף". חבר אחר, ברק עינב, התלהב הרעיון. ההחלטה התקבלה בפה אחד – ואז הם נכנסו לרצועה.
כשסיים את הלימודים התגייס לחטיבת הנח"ל אליה רצה להגיע, היישר לגדוד 931 של החטיבה, גדוד "שחם". לאחר מסלול מפרך שכלל טירונות, אימון מתקדם ופלוגת מסלול בחברון, קיבל אבי את סיכת הגדוד ועלה לפלוגה "הוותיקה", הפלוגה המבצעית של החטיבה. במהלך שירותו בגדוד יצא לקורס צלפים שאותו סיים בהצלחה רבה. לאחר שזכה לאות הצטיינות ממפקד הגדוד, סא"ל שרון אסמן, קידמו אותו מפקדיו לתפקיד הנחשק בפלוגה - הקשר של סמ"פ והסרס"פ. לימים יזכה לצל"ש על תפקודו במהלך המבצע שגדע את רצף חייו, צל"ש גבורה בצוק איתן (ראו ידיעה מצורפת).
"אבי היה מסוג המפקדים שנותן לי פקודה לנקות או כל דבר אחר ואחר כך מצטרף אלי ומבצע איתי את הפקודה שהוא נתן. מפקד מסוג אחר".
"בהתחלה היינו כעשרה - ואז התחילה התקרית", מוסיף יותם. "ביציאה עוד ראיתי אותו חי ונושם, אחר כך שהוא חזר לטפל בפצוע נוסף - הוא נהרג".
בני המשפחה, איך לא, התרגשו מאוד מהמחווה המכובדת. גם החברים הלוחמים. אחרי הכל, כולם קיימו את הברית שכרתו 24 שעות לפני שחייהם השתנו מקצה לקצה, לפני שהפכו מלוחמים צעירים לחבר'ה בוגרים שסוחבים אחריהם את הפצע של צוק איתן. אותו פצע שגורם לאחד מהם להדחיק ולא לזכור כלום, ולאחד מהם לבכות שהוא שומע ברדיו שיר שאבי אהב. בליבם הם תמיד יזכרו את אבי המחייך, המפקד שנותן פקודה וגם מבצע אותה, אבי שחזר שוב ושוב לשטח להוציא פצועים - ובאחת הפעמים לא חזר בחיים. על גופם אבי ילך איתם לנצח. אצל אחד הוא על הזרוע, אצל האחר על הרגל, על הכתף ואפילו על הבטן. את זכרו הם חרטו בעיפרון חשמלי שחור, בכאב הצריבה שלא ירפה לעולם וילך איתם עד יומם האחרון.
אבי, כאמור, חזר פעם אחר פעם לפנות פצועים תחת אש כבדה - ובאחת הפעמים נפגע מאש מחבלים. לאחר שפונה אל גדר הביטחון בין רצועת עזה לשטח ישראל, נפטר מפצעיו.
התרעות פיקוד העורף