"היא יושבת בתוך חור", אומר משה אסרף שלבתו חנות קטנה במרכז. "סוף העולם השמאלה. היו צריכים לספח אותה לבאר שבע, שתהיה שם שכונה קטנה".
"אני בא מהתנועה הקיבוצית, קיבוץ לוחמי הגטאות, אתה יודע איזו ביקורת יש לי עליהם?", אמר כשלגם מהקפה של הבוקר. "קראתי להם המייפלאואר. אני בחלק ממסדרונות התנועה כבר לא יכול לדרוך. הרי התנועה הקיבוצית לא רצתה להשתתף בקליטה הזו. בשנות ה-50 הראשונות, כשהגיעה העלייה ממדינות האיסלם, הם אמרו שאין לעולים את הכיוון האידיאולוגי המתאים, ושאם ייכנסו, הם יאבדו את הייחודיות. לא רצו להשתתף ואילו התנועה המושבית כן השתתפה. זה מתחיל מאותה החלטה אומללה בשנות ה-50, ובעצם אז התנועה הקיבוצית סיימה את תפקידה הלאומי. ברגע שהחליטה לא להשתלב במאמץ הקליטה, שם נמצא תחילת השבר שלה".
"סרט התדמית של אופקים הולך להיות כזה", התגאה ראש העיר. "צלם של ערוץ 2 יתלווה לתושב אופקים שיעלה על הרכבת בשעה 7:00 בבוקר אחרי שלקח את הילד לגן. ב-8:10 הוא בתל אביב וחברו לשולחן העבודה, שממשיך לגור ברעננה, יצא יחד איתו ואולי יגיעו ביחד. ייפול האסימון במדינה שהמרחק לא רלוונטי. איכות החיים תהיה כאן. דיור בר השגה וקאנטרי קלאב, מהמתקדמים בארץ, במחיר של 280 שקל למשפחה. איפה הוא יכול למצוא את זה בתל אביב? סיפרתי לראש הממשלה, בדיוק לפני שנה, בהרמת הכוסית לרגל פסח, על פרויקט הצעירים מהמרכז והבן אדם התחרפן. אמר 'איציק, מה אתה רוצה שאני אעשה בכדי לקדם?'. אמרתי לו 'דבר אחד, ביורוקרטיה זה מה שהורג. תצמצם אותה'".
רעיון השכונה עלה עוד בימיו של גרינגולד, שלא כל כך אופטימי. "אמרנו שזו תהיה שכונה שנאפשר לתושביה איכות ורמת חיים מבלי להתערבב בשיכונים הישנים. על הנייר הרבה מתעניינים, אבל הם לא מגובשים. צריך לשנות במידה רבה את חוקי המכרז והתכנון, ולאפשר להם לקבל יחידת שטח ושהם יקבעו מי יגור שם ומי לא. שיאפשרו להם להקים בתי ילדים ובתי ספר ברמה שהם רוצים. זה תקוע כי לאף אחד מהמושכים בחוטים לא איכפת. במשרד השיכון לא נותנים, כי אין מכרז לקבוצה כזו והקבלנים אומרים מה פתאום שהם יתערבו בתכנון. קשה, אבל להגיד שאי אפשר זה לא נכון".
"אנחנו נמצאים היום בשער לנגב", המשיך בחזונו הפנטסטי. "חדרה-גדרה והתחנה הבאה היא אופקים. אנחנו לא נתיבות שיקרה בנדל"ן. אנחנו גם לא שדרות המופגזת. באופקים מחירי הנדל"ן עדיין בתחתית והמיקום, ביחד עם הפיתוח האזורי, נותן טוויסט מעניין. אני אומר לילדים כאן 'צעירים מתל אביב מחכים להעתיק את המגורים לפה, לאן אתם ממהרים, דווקא עכשיו אתם עוזבים?'. תוך חמש שנים המקום ייראה אחרת".
"יש לי ילד בצבא. ציירתי לך עד עכשיו תמונה לאן אנחנו הולכים, אבל צריך להסתכל גם על המציאות והיא קשה. זו עיר שיכולה להיות של זקנים וחרדים, ואם לא הייתי מתחיל במהפכה עוד עשר שנים היא הייתה מתרסקת. היית מביא לא רק את ביבי, גם את אובמה והוא לא היה מציל. האתגר הראשון שלי הוא לשנות את מרקם האוכלוסייה, לתת צינור חמצן. בלי השינוי אין לאן להתקדם וגם הילד שלי לא יישאר".
התרעות פיקוד העורף