ישבנו בבית קפה באותו יום סוער, שהופיע ככה, באמצע האביב. בעוד כולם הלכו עם מעילים חמים, גיורא זורע הופיע בחולצה קצרה, שם פס על מזג האוויר העצבני.
ישבנו במשך שעתיים על קפה הפוך. אף אחד לא ניגש אליו ושאל ״זה אתה?", או שלח מבטים סקרניים. גם כשהוא נושק לגיל 70 מעטים מכירים את האיש שעיניו ראו הרבה מדי וידיו בנו המון.
זורע פיקד על סיירת מטכ"ל אחרי אהוד ברק והעביר את השרביט ליוני נתניהו ז"ל. הוא היה בראש היחידה המובחרת במלחמת יום כיפור, בטבח במעלות ובפריצה למלון סבוי, שרק עכשיו ציינו 40 שנה לזכר חלליה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מחייליו, רבים מהמושכים בחוטים הלכו אחריו, אבל בעוד הם לקחו את התפקיד היוקרתי ומינפו אותו למקפצה רצינית, את זורע זה לא מעניין. ״מצדי אתה יכול לגנוז את הכתבה״, אמר לפני שנפרדנו.
שאלתי אותו למה? האחד הפך לראש ממשלה, האחר לשר, והוא - בנו של האלוף מאיר זורע, מטפל היום בנכדים ומעדיף לראות תוכניות טבע בנשיונל ג׳יאוגרפיק.
״אריק שרון הגדיר את זה פעם נורא יפה״, אמר עם חיוך קטן על פניו. ״אתה מפקד בצבא, זה הכוח שלך, אתה מחליט. פתאום מגיע לכנסת, ולכל חבר כנסת שאתה לא שם עליו רבע קצוץ, יש את אותו קול. בכל המקומות שהגעתי, העדפתי להיות מספר 1. מפקד הסיירת, ראש מחלקת מבצעים מיוחדים בחיל המודיעין, קצין מודיעין ראשי. כשאתה מפקד בצבא, כל המטה יכול להגיד הפוך ואתה מחליט. לא אכפת לי להיות אחראי על ספל קפה, אבל לא להיות סגן. עזוב פוליטיקה, זה לא מתאים לי.
״אבל גם לא נכון להגיד שניהול מדינה הוא רציני מדי לגנרלים. יש את אטאטורק, אבי טורקיה החדשה, ואת דה גול ומקארתור, ונכון שיש גם כאלה שלא מצאו את עצמם. אסור לעשות מאנשי צבא אלוהים, כמו במלחמת ששת הימים״.
״ממלחמת יום כיפור. מוניתי למפקד סיירת מטכ"ל אחרי אהוד ברק, ממש לפני המלחמה ההיא. הוא היה צוחק ושואל אותי 'איך מתנהג גנרל ישראלי?'. היה מסמן 'וי' עם האצבעות ואומר שזה לא לניצחון, אלא לסמן לרל״ש היכן להניח את הסיגר. לא צריך לעשות מהם אלוהים וגם לא לגמד אותם״.
"כי מלחמת לבנון השנייה הייתה באמת ביזיון אחד גדול. אראה לך משהו״. זורע לקח נייר והחל לשרטט. ״תאר לך שזה קו הגבול וזה קו הביצורים של האויב. בדרך כלל, במערכה קלאסית, כוח א' נכנס, סובל אבידות אבל עושה הבקעה, ואז כוח ב' עובר דרכו וממשיך. במלחמת לבנון השנייה כוח א' נתקל, ואז כוח ב' בא וחילץ אותו לאחור, והיה צריך לעשות הכל מהתחלה. מלחמה דמיקולו. לא ידעו מה רוצים. אם נלחמים זה בשביל לנצח״.
״אני לא מכיר צבא שמשקיע כל כך בבטיחות ובביטחון חייליו. מה התפיסה של הרוסים? אם חטיבה נפגעת, מזיזים אותה הצדה ומביאים אחרת במקומה. צה״ל, בשביל להגן על חיילים ולהקטין את מספר האבידות, מוכן להשקיע בלי שום פרופורציה. לכן בצוק איתן הלכו נורא בזהירות. זה בסדר, אבל עד גבול מסוים. אתה לא יכול להגיד למפקד 'תסתער, אבל בלי הרוגים'. כולם רוצים שיהיה כמו חיל האוויר, 0-17. להכניס להם. צריך להחליט איך נלחמים ועל מה״.
״הייתה ועדה בראשות יוסי פלד, שהייתי חבר בה, שבדקה את חטיפת החיילים בהר דב (בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד, באוקטובר 2000 - א״ל). גילינו שזו הייתה שאלה של זמן עד שייחטפו. הם נסעו כל יום לאורך הגבול, הלוך וחזור, ונחטפו בדיוק במקום שבו עשו תרגולת של חטיפה. כשחקרנו, אמרתי לגבי אשכנזי, אלוף פיקוד צפון דאז, 'נסעתם לאורך הגבול, שני ג'יפים. כולם ידעו. רק היה צריך לבחור את המועד המתאים'. מה קרה אחרי? הייתה החטיפה שהוליכה למלחמת לבנון השנייה. נסעו לאורך הגבול במסלול מוכר. יש בעיה, לא רק בצבא אלא גם בניהול חברות. כל מי שבא לנהל חושב שאצלו התחילה ההיסטוריה, ומה שהיה לפניו זה פאסה״.
זורע הוא, כאמור, בנו של האלוף מאיר זורע, מי שהיה גם חבר כנסת וממקימי מפלגת ד״ש. שניים מאחיו נהרגו בקרב. יונתן, שהיה טייס, נפל במלחמת ששת הימים, ואילו יוחנן, קצין מבצעים בגדוד טנקים, נהרג בקרבות הבלימה של יום כיפור. כששואלים את גיורא על אחיו הוא ממהר לעבור נושא. ״אין מה לדבר. זה עצוב מאוד, אבל קורה. החיים הם לא חברת ביטוח".
הוא עצמו לא היה אמור להמשיך בצבא. השתחרר בדרגת סמ״ר אחרי שאמרו לו שבשביל לקבל צוות, הוא ייאלץ להמתין כשנה. השינוי אירע כשהתפנה מקום. הוא החליט לחזור כדי להיות קצין צעיר בסיירת.
״התיאוריה שלי כמפקד הייתה שאם אתה רוצה להיות חייל ברמה גבוהה, אתה חייב לעבוד קשה", הסביר את הטענה שלפיה היה קשוח עם פקודיו. ״לוותיקים יש נטייה לעבוד פחות, אבל אתם חוד החנית, תהיו בכושר. אז מצד אחד, הייתי תובעני. מצד שני, דאגתי לרווחת חיילי. אני זוכר שפעם אפסנאי רצה לצאת עם משאית ציוד. כשביקשנו שייקח חיילים טרמפ, אמר ׳הם יגנבו לי אם ישבו מאחור׳. אמרתי לו ׳חרא שכמוך, רד מהקבינה ושב אתה מאחור׳. לאפסנאי צריך להיות קצת רספקט ליד לוחמים. לא הרבה, אבל לפחות קצת".
״הוא היה מפקד טוב, אבל לא האלוהים שעשו ממנו. לא רוצה לדבר סרה במתים. קיבל צל״ש במלחמת יום כיפור, החליף אותי כמפקד היחידה, למרות שאני דווקא המלצתי על עמירם לוין".
גיורא קיבל את הפיקוד על הסיירת ביוני 1973, חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. תקופה אינטנסיבית וקשה למרות התחזיות המוקדמות. ״היה נדמה שיהיה שקט ופתאום נפלה עלינו המלחמה", הוא נזכר. ״איש לא חשב שתהיה, ואנחנו היינו יחידה של חיל מודיעין. ביום שישי שחררנו את החבר׳ה הביתה״.
התרעות פיקוד העורף