ביום שאחרי ההפגנה הסוערת ביותר שראתה תל אביב זה שנים, ליקקו הצעירים בני העדה האתיופית שיצאו ממנה בשן ועין את פצעיהם, הנפשיים בעיקר. "זאת הייתה הפגנה למען ההורים שלנו שלא היה להם קול ולמען האחים הקטנים שלנו כדי שיהיה להם עתיד", אמר אחד מהם.
"אין לי שום טענה כלפי המפגינים. מה שקרה בליל ראשון זה התפוצצות של חבית דלק שהוסיפו לה עוד ועוד עד הפיצוץ הבלתי נמנע", כך אמר אתמול ראובן רטה, בן 32, אחד מראשי המחאה שהסכים להיחשף לראשונה. "יש אנשים במאבק שהעוול ממש בוער בהם. המאבק לא ייגמר מול המשטרה אבל צריך להתחיל ממשהו".
רטה הוא גם אחד מראשי קבוצת "אתיופים מאוחדים", שהוקמה ברשת הפייסבוק ומונה כ-14 אלף חברים, והפכה לאחת הזירות המרכזיות של התארגנות המחאה. רטה נשוי טרי (לבת העדה האתיופית), אקדמאי ולוחם בהנדסה קרבית במילואים, תושב יבנה שהיגר מקרית מלאכי ומעיד על עצמו כמי שדווקא הצליח באופן יחסי להשתלב בחברה הישראלית. העברית בפיו רהוטה ונטולת כל מבטא.
רטה מדגיש: "כש-40% מאוכלוסיית כלא הנערים היא האחים הקטנים שלנו, ולמרות שלא כולם טלית שכולה תכלת, אני עדיין קורא למפכ"ל – בוא נתחיל מליישם את בחינת התיקים ושחרור מי שנעצרו על לא עוול בכפם. אבל בוא נודה על האמת, אפילו אם רק חלקם עברו עבירות שמצדיקות מאסר, יש לזה סיבה שהם הגיעו למצב הזה".
על עדות אחרות שסבלו מאפליה אומר רטה: "אם הייתי יכול לעמוד שם לצד עדות המזרח בשנות החמישים, הייתי עושה את זה. אבל זאת לא סיבה ש-60 שנה אחר כך זה צריך להימשך. אני רוצה את התיקון עוד בימי חיי ולא לחכות שזה יקרה בחיי הילדים שלי. המטרה של המאבק היא במילה אחת – שוויון. מה אנחנו בסך הכל מבקשים?".
יעלם לא משלה את עצמו: "אנחנו חברה גזענית מאד ואין ספק שהמאבק לא מסתיים ביחס המשטרה, אבל אנחנו חייבים להתמקד בו עכשיו. אין אחד מאיתנו שלא חווה את הפחד מהמשטרה וההפגנה פשוט הציפה את הפחד הזה שהפך לתסכול".
התרעות פיקוד העורף