בדרכי: קבלו את האישה שהמציאה מחדש את החינוך הערבי־ישראלי

"תהרסי את עצמך, לא תתחתני", איימו עליה הדודות ואמה של דאליה פדילה מטירה, כשהלכה ללמוד באוניברסיטת בר אילן. ״את הורסת את המשפחה״, אמרו לה הסבתות בפנים חמוצות. כשהמשיכה בלימודים לתואר שני ושלישי (בספרות אמריקאית) - וכבר הייתה נשואה ואם לשלושה - המשפחה המשיכה: "הגיע הזמן שתשימי כיסוי ראש ותיראי כמו אישה מוסלמית מהוגנת". כשהתחילה ללמד אנגלית במכללה האסלאמית לחינוך הייתה אישה יחידה בצוות של גברים. כשהפכה למנהלת צוות במכללה, המורים פשוט לא הופיעו לישיבה. מה פתאום שאישה תנהל אותם?

אפשר בהחלט לומר שד״ר דאליה פדילה (42), אישה מרשימה שמלהטטת בין אנגלית, ערבית ועברית, רגילה להתנגדות כמעט בכל מהלך שעשתה בחייה. במקרה שלה נראה שהקשיים רק חיזקו אצלה את כוח הרצון והיצירתיות. ״ישבתי שם, בחדר הריק, כשהמורים הגברים לא באו, וחשבתי מה אני עושה עכשיו. כמעט התייאשתי, אבל לא רציתי לוותר״, היא מספרת, ״היה לי בראש מודל של אישה ערבייה מודרנית, וידעתי שאני מסוגלת להגשים אותו, 'להביא את הבשורה' לעצמי ולנשים אחרות. תמיד אמרו לי 'תבחרי, זה לא הולך ביחד', אבל אני רציתי גם וגם״.

25 שנה אחרי שיצאה מהכפר ללימודים גבוהים (חרף התנגדות אמה, ״שהייתה מביאה לי כל יום חתן אחר״), עשתה פדילה היסטוריה משלה בכל מה שקשור לחינוך, מגזר ומגדר: האישה היחידה שהגיעה למעמד של משנה למנהל במכללה אסלאמית בישראל מנהלת כיום מכללה להנדסה בבאקה אל־גרבייה, מרצה על המגזר הערבי בבית הספר לממשל של המרכז הבינתחומי, חברת ועדת נשיא המדינה לעידוד החינוך הדמוקרטי, ויזמת ובעלת ״Q SCHOOLS״, רשת בתי ספר לחינוך מערבי, דו-לשוני (ערבית ואנגלית) במגזר הערבי ובירדן, שמעסיקה זה לצד זה מורים ערבים, אמריקאים ויהודים.

אמה ודודותיה אולי חששו שתחבל בסיכוייה להינשא (היא התחתנה בגיל ה״קשיש״ 28 עם עאבד, בעל תואר שני בסיעוד, כיום מנהל חדר הטראומה במיון בבית חולים מאיר), אבל דווקא אביה, מנהל לשעבר של מחלקת החינוך בעיריית טירה, עודד אותה ואת אחותה לצאת ולרכוש לעצמן השכלה גבוהה. ״זה היה מהפכני בזמנו, וזה יכול היה לקרות רק בתמיכת אבא. אנחנו בעצם הדור הראשון לנשים אקדמאיות במגזר - האמהות שלנו בקושי סיימו תיכון, הסבתות לא ידעו קרוא וכתוב. אני עשיתי דוקטורט בשפה ובספרות אנגלית, אחותי עורכת דין באחד המשרדים הגדולים, סיימה תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית, ואחי למד בטכניון והודיע שהוא לא מתחתן עם אישה שהיא פחות מדוקטור, והוא באמת התחתן עם רופאת שיניים. אין ספק שהצבנו מודל של נשים קצת שונות בכפר״.

הלימודים, מספרת פדילה, עזרו לה לגבש בהדרגה את זהותה, ״כאישה, כערבייה וכישראלית״. במסגרת התואר השני שלה החליטה לחקור קולות של מיעוטים בספרות האמריקאית - יהודים, אסיאתים אינדיאנים. בלימודי הדוקטורט כבר חיפשה את הקול הערבי בספרות האמריקאית, בעיקר של נשים כותבות. ״מצאתי שיש ספרות ענפה שנכתבה על ידי ערבים

אמריקאים, אבל היא לא נכנסה לקנון מוגדר. ״כל זה עזר לי להתנסח, להגדיר מי אני - זה לא פשוט, בתוך כל המעגלים שאני חיה בהם״, אומרת פדילה בחצי חיוך, ומציירת בזריזות שורת עיגולים, ״זהות פלסטינית וזהות ישראלית, תרבות ערבית ותרבות מערבית, להיות אישה בחברה דתית מסורתית וגם אדם עם חירות וחופש בחירה. בכל אחד מהתחומים האלה אני מקבלת דברים מסוימים, אבל יש לי ביקורת על דברים אחרים. אני תמיד אומרת שמתוך כל הניגודים האלה נוצרת אנרגיה חזקה, שיכולה ללכת או לצמיחה או לתסכול והרס עצמי. אני בחרתי באלטרנטיבה הראשונה״.

היא התחילה כמורה לאנגלית בתיכון בטירה, אבל פוטרה די מהר, לאחר שהורים התלוננו שהיא מלמדת את בנותיהם ספרות ״חתרנית״. ״לימדתי את 'הסיפור של אוולין' של ג׳יימס ג׳ויס״, היא מספרת, ״על ילדה שחולמת ליד החלון, ודיברתי תוך כדי זה גם על העצמה נשית. ההורים לא ממש אהבו את זה״.

מחלקה חדשה ללימודי אנגלית שנפתחת במכללה האסלאמית ״אלקאסמי״ בבאקה אל־גרבייה (מיסודו של הזרם הסופי, המתון יותר באסלאם), נזקקה למורה - וכך הגיעה הדוקטור לאנגלית פדילה, בשערה הגלוי ובחליפותיה המערביות למכללה הדתית, לכיתות שבהן מחיצות מפרידות בין נשים לגברים, ״כמו בעזרת נשים בבית כנסת, הבנות לא ראו את המרצה, והבנים ישבו מלפנים עם הראש למטה, כי אסור להם להסתכל על אישה. בהתחלה ביקשתי שירימו את הראש כשהם מדברים אלי, עד שהבנתי שזה לא מקובל״. בכיתות של הבנות דיברה על ״קולן המושתק של נשים ועל תפיסת העצמי שלהן״ דרך סופרות כמו אליס ווקר (״הצבע ארגמן״) וטוני מוריסון (״חמדת״), ״יום למחרת קוראים לי לנשיא. תלונה ראשונה״.

למרות היותה חריגה בנוף היא דבקה בעבודתה שם ואף הסכימה לכסות את שערה במטפחת (״הורדתי אותה אחרי השיעורים״). בשנת 2000, כשמכללת ״אלקאסמי״ קיבלה את הכרת המל״ג, הדורשת חופש מחקרי ואקדמי, ידעה פדילה שזמנה הגיע: ״הורדתי את כיסוי הראש אמרתי להם 'חברים, מכללה מוכרת זה חופש אקדמי'״.

היא החלה לכתוב את תוכניות הלימודים וחוברות העבודה (״הגברים ישבו בצד והסתכלו״), ומונתה לראש המחלקה לאנגלית. ״בהתחלה אף אחד לא בא לישיבות הצוות שזימנתי. לכל אחד היה תירוץ אחר. זה היה קשה, אבל ככה הבנתי שאני צריכה לרכוש אסטרטגיות פוליטיות חדשות, ליצור קואליציות ולעקוף התנגדויות״.

לראשונה במכללה הדתית, יזמה פדילה שיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיה ישראליים, ״פיתחתי מודל של התאמה תרבותית של לימודי אנגלית למגזר הערבי - אף אחד לא חשב על זה שיש פער אדיר בין רמת הלימוד במגזר היהודי למגזר הערבי, שמסביר למה רק 10% מקרב בוגרי התיכון במגזר הערבי מגיעים לאקדמיה, ו-40% בגילי 19 עד 25 מובטלים. כל הנושא של מיומנויות חשיבה, ביטוי, כתיבה, חלש מאוד אצלנו, רוב הלמידה בנויה על שינון. ואת זה רציתי לשנות, דווקא דרך לימודי האנגלית״.