במחקר שנערך בקורס בתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית ד"ר סיגל ברק-ברנדס, נבחן הנושא דרך שלוש קטגוריות: מעמד חברתי, מראה חיצוני ושאיפה להפוך לאישה בוגרת.
המאפיין השלישי הוא השאיפה להיות עצמאית, להיחשב על ידי הסביבה כבוגרת ולטעום מחיי המבוגרים. קליין כהן: "ניתן לראות זאת בסצנות בהן הנערות נוהגות כנשים בוגרות, על פי תפיסתן שלהן – משחקות סנוקר, שותות שמפניה, רוכבות על אופנוע, וגם באמירות כמו 'אני כבר לא ילדה, תראו איך גדלתי', 'אני רוצה לטרוף את החיים'. יש קליפים מז'אנר אחר, אותו אני מכנה ז'אנר הפנטזיה, שבהם הנערה מגשימה חלום והופכת לזמרת מפורסמת, לשחקנית או לדוגמנית. על פי תפיסתה, הדבר מתאפשר הודות להיותה עצמאית ובלתי כבולה לשגרת בית הספר ולמטלות היומיום".
"לפמיניזם מקום מרכזי גם בקליפים עצמם וגם במחקרי. בחנתי את הקליפים על פי תיאוריות פמיניסטיות, ובעיקר על פי היבטים שונים של גירל פאוור. כל מבט למצלמה וכל אלמנט בשפת הגוף שלהן הם בבחינת אמירה ביחס לעמדות של פמיניזם ושל נשיות. גם אם אותן נערות צעירות מכדי לראות זאת כך, או לעשות שימוש במושגים האלה. המסרים המילוליים והבלתי-מילוליים שהן מעבירות מעידים על עמדתן כלפי האופן בו נשים יכולות, או צריכות, לדעתן, להיראות, להתבטא ולהתנהג".
ד"ר טאיב מוסיף ש"מכיוון שבעולם המדיה הנערה עומדת מול מתחרות כל הזמן, וכל אחת היא בימאית משל עצמה, שיכולה להציג את עצמה הכי טוב שאפשר, נוצרת תחרות אינטנסיבית להציג הכי טוב - הכי קיצוני לעתים. במדיה מנגנון השליטה דוחף להבלטת יתר של השפעות תרבותיות ומסרים חברתיים של הזהות הרצויה של נערה. ניתן להניח כי גם בסרטי בת מצווה הנערות נמצאות תחת תהליך בימוי זהות שכולל תחרות מי תהיה 'הכי', כי כדי לזכות בלייקים או פידבקים חיוביים צריך להיות יותר טובה מהקודמת".
התרעות פיקוד העורף