אהוד אולמרט הגיש ערעור בפרשת טלנסקי: "בית המשפט טעה, השופטים חרגו מסמכותם"

ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הגיש היום (חמישי) ערעור לבית המשפט העליון בפרשת טלנסקי.

בערעור שהוגש על ידי עורכי דינו, איל רוזובסקי ואלי זהר: ״לא הוכחו בענייננו רכיבי עבירת קבלת דבר במרמה. לא הוכח כי הכספים בקופה היו כספים פרטיים וממילא לא הוכחה מרמה בשל אי דיווח…״, נכתב בערעור. ביחס לעונש נטען: ״לא ניתן משקל לעוצמת הנפילה של המערער - שהיה ראש ממשלה עת החלו ההליכים- מאיגרא רמא״.

אולמרט הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ודינו נגזר למאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים וקנס בסך 100,000 ש”ח. העונשים האלה עשוים להצטבר לעונש אחר שעליו תלוי ועומד ערעור בתיק הולילנד - עוד שש שנות מאסר בפועל. בהכרעת הדין הראשונה של המחוזי זוכה אולמרט מחמת הספק, אולם במסגרת הערעור ולאחר שעדת המדינה שולה זקן, שהייתה ראשת לשכתו בעבר, העבירה ראיות חדשות - הקלטות שלה ושל אולמרט ואחרים ואת יומנה. בנוסף הוגשה בקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.

בנוסף נטען בפתח הערעור כי שניים מבין שלושת שופטי ההרכב, השופטים משה סובל ורבקה פרידמן-פלדמן (שישבו לצדו של סגן הנשיא השופט צבי סובל -א.ז.), חרגו ממסגרת הדיון שקבע בית המשפט העליון. צוות ההגנה של אולמרט מציין כי השופטים בחנו גם את צדקת הכרעת הדין הראשונה גם בלי קשר לראיות החדשות. מדובר בחריגה מסמכות הפוגמת בהכרעת הדין כולה, בעוד החלטת העליון נוגעת רק לראיות החדשות ולעדותה של זקן.

ביחס לקביעה של בית המשפט המחוזי, לפיה, העובדה שאולמרט לא העיד בהליך המיוחד בבית המשפט המחוזי פועלת לרעתו, נכתב בערעור כי, ״המערער (אולמרט -א.ז.) העיד בהליך הראשון. הימנעות המערער מלהעיד פעם נוספת בהליך השני, הליך ייחודי חריג ויוצא דופן של גביית ראיות חדשות (ולא בפרשת תביעה ופרשת הגנה), אינה מהווה שתיקה כמשמעותה בסעיף 162 לחסד"פ ואין להסיק מאי מתן עדות בשלב זה מסקנה לחובת המערער״.

בנוסף הערעור מתייחס גם לקבילות ההקלטות שזקן מסרה. לטענת צוות ההגנה של אולמרט טעה בית המשפט המחוזי בכך שראה בהן ראיה קבילה, ״היה על בית המשפט הנכבד קמא לקבוע כי ההקלטות אינן קבילות״, נטען תוך ציון העובדה כי הן נערכו, נמחקו ועל אודות אמינותה, או העדר האמינות כפי שנטען בערעור, של שולה זקן.

בערעור עולות טענות גם ביחס למתחם הענישה שנקבע, ״טעה בית המשפט הנכבד קמא בגזר הדין בקובעו מתחם ענישה חמור מזה שנקבע בפרשת מרכז השקעות.״, נכתב בערעור, ״מתחם הענישה בפרשת טלנסקי היה צריך להיות דומה לזה שנקבע בפרשת מרכז השקעות…טעה בית המשפט הנכבד קמא כשלא נתן משקל ראוי לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה…לא ניתן משקל לעוצמת הנפילה של המערער - שהיה ראש ממשלה עת החלו ההליכים- מאיגרא רמא; לא ניתן משקל ראוי לתרומה האדירה חסרת התקדים של המערער לביטחון המדינה; לא ניתן משקל לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; לא ניתן משקל לעינוי הדין בפרשת טלנסקי ולכך שמדובר בהליך ייחודי… בנסיבות אלה היה על בית המשפט להעמיד את דינו של המערער בתחתית המתחם״.