ביוני 2005 השתתפו אלפי אנשים בערב תפילה המונית שהתקיים בנווה דקלים לביטול ״תוכנית העקירה והגירוש".
בתפילה השתתף הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, שנשא דברים בפני הקהל ואמר לשומעיו כי לא תהיה התנתקות. הרב קרא שלוש פעמים "היה לא תהיה", אלא שלמגינת לבו של הרב, של ציבור המתנחלים ותומכיהם ושל הציונות הדתית כולה התפילה לא נענתה וההתנתקות יצאה לפועל.
בימים אלה מציינים עשר שנים למהלך שהוביל לפינוי 25 יישובים ישראליים ברצועת עזה ובצפון השומרון ולפינויים של 9,300 התושבים שחיו והקימו שם את בתיהם.
תוכנית ההתנתקות, הנסיגה החד צדדית מרצועת עזה בניצוחו של ראש הממשלה אריאל שרון, שנחשב עד אז לבעל ברית חשוב של מפעל ההתיישבות ביש"ע, גרמה לא רק לחורבן פיזי של יישובים וקהילות שלמות, אלא גם לחורבן אידיאולוגי, לתחושה של בגידה ומשבר אמונה חריף במיוחד בקרב הציונות הדתית.
ביום ראשון הקרוב יתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה כינוס שיעסוק בהתנתקות ובלקחיה. לקראת הכנס פרסם העיתונאי, הפובליציסט והחוקר מטעם המכון, יאיר שלג, מחקר מקיף על השלכותיה של ההתנתקות על הציונות הדתית, שלו העניק את הכותרת "אובדן התמימות". שלג בחן באילו אופנים השפיעה ההתנתקות על הציונית הדתית בחמישה תחומים עיקריים: היחס למדינה, היחס לאמונה הדתית, היחס לרבנים ולהנהגה הפוליטית, היחס ליריבים פוליטיים מבית, כלומר השמאל, והיחס לערבים.
מסקנותיו העיקריות הן שהציונות הדתית של 2015 היא עדיין אידיאליסטית, אבל הרבה פחות אידיאולוגית, והיא מפגינה כיום יחס הרבה יותר ענייני למדינה ולציונות, עם הרבה פחות רומנטיקה. לגבי היחס למדינה, מזכיר שלג במחקרו כי בתקופה שמיד לאחר ההתנתקות רווחו בציונות הדתית סממנים בדלניים כמו איומים בהפסקת התפילות למען המדינה ואף איומים שלא להתגייס או לפחות לא להתנדב ליחידות קרביות, ואישים כמו הרב יעקב מדן דיברו גם על מתן גט כריתות לברית עם האליטה החילונית והמרתה בברית עם החרדים. אלא שלדבריו עם הזמן האיומים חלפו ונעלמו, ואפילו רבים מהנערים שהשתתפו בפעולות מחאה אלימות נגד ההתנתקות ושנפתחו נגדם תיקים פליליים, עשו מאמצים ניכרים כדי להתגייס לצה"ל.
עם זאת, הוא קובע שהיחס למדינה נעשה רומנטי פחות, והממלכתיות שאפיינה את הציונות הדתית איבדה לא מעט מזוהרה. כדוגמה הוא מביא את השינוי שעבר המונח "ממלכתיות", שנהגה כיום במלעיל במקום במלרע וקיבל קונוטציה נלעגת. כמו כן, ביטויים ידועים שייחסו למדינה מעמד של קדושה דתית מהותית, כמו התיאור של הרב קוק את המדינה כ"יסוד כיסא ה' בעולם", התפוגגו מהשיח הציוני.
שלג גם מצביע על כך שסר חנה של התפיסה המשיחית־גאולתית הגורסת כי המהלך הציוני הוא חלק ממימוש חזון הגאולה הנבואי ולפיכך הוא דטרמיניסטי ואין אפשרות נסיגה ממנו, שכן לדבריו הדחפורים שהרסו את בתי היישובים ברצועת עזה גרמו לרבים לפקפק בצדקת התפיסה הזו.
לפקפוק הזה התלוותה גם פגיעה במעמדם של רבים מהרבנים שביטאו אותה. בימי ההתנתקות, כותב שלג, בלט העימות בין שתי תפיסות תורניות של יוצאי ישיבת מרכז הרב. מצד אחד, אנשי ישיבת הר המור בראשות הרב צבי טאו, שקידשו את הממלכתיות, התנגדו לסירוב פקודה וודאי לאלימות, ומן הצד האחר, אנשי מרכז הרב, אז בהנהגת הרב אברהם שפירא, שהוסיפו לראות במדינה ערך, אך בד בבד תבעו לעצמם את הזכות להשתמש בכלי מאבק מקובלים במשטרים דמוקרטיים. שלג טוען כי בעקבות ההתנתקות דומה שהמאבק הוכרע, והבכורה עברה בבירור לקו שמעניק לגיטימיות למתיחת החבל, ושאינו מאמין בריסון עצמי רדיקלי בשם קדושת המדינה. הביטוי המוחשי לכך היה בקרב שהתנהל ביישוב עמונה, חודשים ספורים לאחר ההתנתקות, שבו התעמתו המתיישבים עם שוטרים באירוע אלים שגרם לפצועים רבים משני הצדדים.
התרעות פיקוד העורף