לפני 13 שנים החליט עופר איתן, 35, בעל משקל עודף כבר שנים, להקים פורום בשם "שמנות ויפות" כדי לחבר בין בעלי עודף משקל. "זה התחיל מזה שאני בתור אדם שמן הרגשתי שאני חווה אפליה בכל מיני מצבים ורציתי לחלוק את זה עם אחרים במצבי", מספר איתן.
"בנוסף, אהבתי לצאת עם נשים שמנות וחיפשתי מקום להכיר, הרגשתי שבחברה מסתכלים עלי בתפיסה מעוותת, 'לא הולך לו עם רזות, אז הוא צריך להתפשר על שמנות'. רציתי למצוא סביבה שבה יבינו שההעדפה שלי היא לגיטימית. אז אנשים החלו להצטרף, הסיפורים זרמו והבנתי עד כמה המצב חמור".
"אפליה בקבלה לעבודה היא דבר שמאוד קשה להוכיח כי יש כל מיני משתנים - ניסיון, כישורים - אבל נראה לי שלגברים יותר קל מהבחינה הזו", טוען איתן. "אריאל שרון ז"ל, למשל, היה אדם גדול מאוד וזה לא הפריע לו להיות ראש ממשלה, המראה שלו הקנה לו דימוי של בולדוזר, מישהו שמזיז דברים, ובחור צנום כנראה לא היה מקבל את האפקט הזה. כלפי נשים החברה בדרך כלל פחות סלחנית".
"עם זאת, חשוב לציין שגם אם התיקון היה נכנס לתוקף, התייחסות שונה בגלל משקל לא תיחשב לאפליה אם היא מתחייבת מאופי או מהות המשרה, לדוגמה בנוגע לשוטרים קבע בית המשפט בעבר שלגיטימי להעמיד אותם במבחני כושר גופני כי זה חלק מדרישות התפקיד, ועל כן לא מדובר באפליה".
"יש דברים שמעולם לא ניסיתי כי ידעתי מראש שזה יסתיים בכישלון: אף פעם לא הלכתי להיות ברמנית או דיילת, היה ברור לי שלא אוכל ללמוד ריקוד בגלל המשקל. אבל למה בעצם? בגלל הסטיגמה והחשש הלא מודע מההשפלה שבוודאי תבוא, אנחנו מבטלים את עצמנו מראש. ברור מאליו שבר רפאלי יכולה להתנוסס על איילון ולא אישה מלאה. אפילו הדוגמניות למידות גדולות רזות יחסית. אין סיכוי שתהיה מגישת חדשות שמנה. כולם צריכים להיות שכפול של הרזה והיפה. הדיכוי עד כדי כך עמוק, שאנחנו השמנות לא מעזות לחשוב מחוץ לקופסה של עצמנו".
בתגובה למאמצי החברה, ובפרט המעסיקים, לשלוט בנטיות ההשמנה של התושבים, בארצות הברית פועל כבר שנים רבות גוף בשם NAAFA, "האגודה הלאומית לקידום קבלה של ההשמנה", אשר יוזם חוקים נגד אפליית שמנים במדינות שונות. כך למשל, בנובמבר האחרון, לאחר מאבק ציבורי ממושך, הצליחה האגודה להביא להסרת מחשבון שהציע המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, גוף ממשלתי אמריקאי, שחישב את העלויות הנוספות שהמעסיק "מבזבז" על העובדים השמנים על ידי הזנת נתוני המשקל, השכר והביטוח הרפואי של כל עובד.