היתה מידה של התרגשות בקהל כאשר הנשיא ראובן ריבלין הגיע בנאומו לשורות המפתח שכולם חיכו להן. ריבלין ביקש: ״לזכור ולהנכיח את קיומה של האחווה, של אותה 'אהבת ישראל' פשוטה בתוכנו, בתוככי העם היהודי״.
אחר כך אמר: ״ניתן לחלוק על העמדות של אנשי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית; אך אי אפשר להתכחש למסירות שלהם ולקול הברור והצלול שהם משמיעים למען מדינת ישראל בארץ ובחוץ לארץ. ניתן להתווכח עם הציונות הדתית או התנועה הקיבוצית; אך אי אפשר להתכחש לעשייה של תנועות אלו במאבק למען בניין הארץ, שלומה של מדינת ישראל וביטחונה. אסור לנו לשכוח לרגע שהמחלוקות הנוקבות הן ביטוי כן ואמיתי לדאגה של כולנו; אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים וחילונים; לדמות ההווה ולדמיון העתיד של העם היהודי״.
גם על עמדותיו של הנשיא ניתן כמובן לחלוק. והיו מי שעשו זאת לקראת האירוע שבו נאם (גילוי נאות: הייתה לי יד בארגון האירוע הזה כשליח המכון
למדיניות העם היהודי). זה היה אירוע לימוד לרגל תשעה באב שייחודו בהרכב בלתי שגרתי של מורים: רב רפורמי, מחנך חילוני, רבה קונסרבטיבית, רב אורתודוקסי.
יש בישראל מי שסבורים שאירוע כזה נותן לגיטימציה ליהדות שאינה לרוחם. יכול להיות שהם צודקים. אבל יכול גם להיות שהם טועים. המספרים מלמדים שבהחלט יכול להיות שהם טועים. שהרי לגמרי במקרה, כמה ימים לפני שנערך הטקס בבית הנשיא, התברר שיש בישראל קבוצה גדולה מספיק של יהודים המגדירים את עצמם ״קונסרבטיבים״
ו״רפורמים״ כדי להרגיש שקו הלגיטימציה נחצה מזמן. כמה בדיוק? סקר של מנחם לזר מפאנלס פוליטיקס זיהה ש־12% מהיהודים הם כאלה. כלומר, יש בישראל יותר יהודים שמגדירים את עצמם ״קונסרבטיבים״ או ״רפורמים״ מיהודים שמגדירים את עצמם ״חרדים״.
האם באמת 12% מהישראלים הם קונסרבטיבים או רפורמים, ומה בדיוק אומר המספר הזה? על השאלה הראשונה, התשובה היא: תלוי. כלומר, תלוי מה משמעות הטענה ״הם קונסרבטיבים״ או ״הם רפורמים״. יש לא מעט ישראלים שאומרים על עצמם שהם קונסרבטיבים או רפורמים, אבל הרבה מתיישב עם המציאות המעשית של חיי התנועות. ועם זאת, זה מספר שחוזר על עצמו, ולכן, כנראה, לא רחוק במיוחד מהאמת.
הסקרים אומרים שרוב הציבור - רוב גדול - 61% בסקר גוטמן־אבי חי, 59% בסקר עדכני יותר של עמותת חדו"ש - סבור שיש להשוות את המעמד של התנועות למעמדם של האורתודוקסים. זו תמיכה יפה, שאין לה משמעות גדולה. מי שמתנגדים להשוואת מעמדן של התנועות הם אנשים שעבורם הנושא מרכזי, מהותי. מי שתומכים בהשוואת מעמדן של התנועות הם אנשים שיש להם סדרי עדיפויות דחופים יותר. בסקר ייתנו תשובה טובה לזרמים, אבל תרומתם לקידומן בפועל של התנועות תהיה מצומצמת. תרומה שבלב.