להבות פשטו בארצנו. להבות של אלימות, להבות של שנאה״, אמר בסוף השבוע האחרון נשיא המדינה ראובן ריבלין בכיכר ציון לאחר רצח הפעוט הפלסטיני עלי דוואבשה בכפר דומא והרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בשבוע שעבר.



אבל הלהבות פשטו לא רק ברחובות ובכיכרות העיר, אלא הגיעו גם לבית הנשיא עצמו, או יותר נכון לדף הפייסבוק שלו שהתמלא נאצות, חרפות וגידופים וכלל גם איומים על חייו. בין היתר, גולשים כתבו לריבלין בימים האחרונים בעקבות דבריו: ״בוגד, תראה שסופך יהיה גרוע״, הוא כונה ״נשיא הערבים״, היה גם מי שקרא לו ״לך תתאסלם״ ו״עוכר ישראל״ ותמונותיו עטוי כאפייה הופצו ברשת.



בנוסף לכך, לאחר שחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) פרסם פוסטים שבהם גינה את הדקירה במצעד הגאווה ואת הרצח בדומא, גולשים כתבו לו כי ״הדם על הידיים שלך״, ״פשיסט״, ״חלאת אדם״ ועוד. גם עמוד הפייסבוק של יו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט, שהיה אמור לנאום בעצרת המחאה במוצאי השבת האחרונה אך התבקש לא להגיע, התמלא באמירות כגון: ״דמה ומותה בידיכם״, ״שקרן צבוע״, ״פופוליסט מגעיל״ ו״סנגור של רוצחים ומסיתים״.



הרשתות החברתיות, ופייסבוק בראשן, הפכו כבר מזמן לזירה להתלהמות, להתנהלות בריונית, לשיימינג ולשיח אלים שחצה מפלגות ומחנות. לדברי ד״ר הילה לוינשטיין ברקאי, חברת סגל בחוג לתקשורת באניברסיטת אריאל וחוקרת של היבטים פסיכולוגיים בשיח הפוליטי ברשת, ההשתוללות האחרונה ברשת היא תופעה של ״אפקט הסרת העכבות״. עם זאת, לטענת ד״ר ברקאי, ״אף שקל ונפוץ להאשים את הטכנולוגיה בחוליי החברה, קשה להוכיח שהיא האחראית הבלעדית להם. התמונה של הנשיא ריבלין בכאפייה לא שונה מבחינה תוכנית משלטים דומים שהונפו נגד רבין בתקופת הסכמי אוסלו. מה שבכל זאת השתנה הוא הפלטפורמה, ובעיקר תכונה אחת שלה: האנונימיות. בניגוד להפגנה פיזית, שדרשה פומביות והזדהות - כל אחד יכול היה לראות אותך נושא שלט: החברים, הבוס בעבודה, המשפחה - ב׳הפגנה׳ ברשת האדם לרוב לא מזוהה. האנונימיות עשויה להוביל גם לפריצת גבולות מוסר ונורמות חברתיות, הרי אף אחד לא יודע מי אתה״.




ח"כ סמוטריץ'. צילום: פלאש 90


״ממלאים פיהם מים"


״יש נטייה במחקרים אמפיריים לראות שהדעות הרגילות של כל אחד בפייסבוק או ברשתות מוקצנות יותר מדעות שנביע ביומיום״, אומרת פרופ' קרין נהון, מרצה וחוקרת פוליטיקה של המידע באוניברסיטת וושינגטון ובבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. ״זאת מפני שאם אתה רוצה שישימו לב אליך, אתה צריך להביע עמדה יותר חדה. שם המשחק הוא שיתוף. ככל שמשתפים את המידע שלך, הוא הופך לוויראלי ולבלתי נשלט ומהר מאוד הוא מגיע לקבוצות שבחיים לא היית יכולה להגיע אליהם״.



תופעה שעליה מצביעה נהון, ובה ניתן היה להבחין השבוע בעמודי הפייסבוק של נשיא המדינה ריבלין ושל יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין, שיצא להגנת הנשיא וספג גם הוא ביקורת מתלהמת בשל כך, היא תופעת ה״הומופיליה״, כלומר אהבת הדומה.



״אתה מרגיש די בטוח להתלהם בפייסבוק יותר מאשר בעולם הפיזי בשל היותך מוקף בעיקר באנשים שדומים לך, וזה נותן לך ביטחון״, אומרת פרופ' נהון. ״במקרה הישראלי, אנשים מחפשים אנשים דומים להם כדי להתלהם ואנשים בעלי השקפות אחרות כדי לתקוף, וזה קשור גם לתופעת העדר שבה אנו רואים קבוצות גדולות של ימין ושמאל נוהרות לכיוון מסוים ואנו מצטרפים אליהן על פי השקפתנו״.



לדברי פרופ' נהון, נקודת הציון בשיח האינטרנטי הישראלי הייתה בתקופת מבצע צוק איתן. ״מאז חטיפת הנערים השיח הפך מתלהם יותר וגם ימני יותר מבחינה אמפירית״, היא אומרת. ״מערכת הבחירות שבאה לאחר מכן רק החריפה את השיח, שכן פוליטיקאים שאמורים להיות מנהיגים ואחראים למתן את השיח דווקא שחררו את הרסן, והקהלים הצופים בהם אמרו: אם הם מתנהגים כך, גם אנחנו יכולים. מאז בעצם המרחק בין הסובלנות וסתימת הפיות התקצר מאוד״.



לטענתה, האלימות המילולית והפיזית מחוץ לעולם המקוון יצרו סוג של הרתעה. ״אנשים פוחדים להביע דעה״, היא אומרת. ״כשיש כזו בריונות אתה חושב פעמיים. התופעה של הימים האחרונים היא מרתקת. רשתות חברתיות הן שיקוף של החברה, אבל זה יותר מכך. ברגע שיש לך כאלה התלהמות והסלמה, הרשתות מעצבות מציאות ויוצרות תהליכים חדשים. הן יוצרות מדרון חלקלק שבו למשל גם מה שנחשב עד לאחרונה כימין רך או מרכז הוא משהו שגם אותו צריך להוקיע. אפשר לראות זאת היטב בפוסט של יו״ר הכנסת, שיצא להגן על ריבלין וחטף״.



פרופ' נהון סבורה שהמנהיגים הפוליטיים היו צריכים לגנות יותר ולנסות להרגיע את הרוחות: ״לצערי, רבים ממלאים פיהם מים או מגיבים כשנוח להם. פה צריכה להיות אמירה חזקה נגד התופעה של ההסתה והגזענות והניסיון לאלימות פיזית ומילולית. צריכה להיות אפס סובלנות בנושא הזה״.



עוד היא קובעת כי האלימות המילולית בפייסבוק וברשתות החברתיות אינה רק נחלתו של הימין: ״גם בשמאל יש תגובות מאוד קיצוניות, וגם בו יש אלימות מילולית נוראית״.



פרופ' נהון מפנה את תשומת לבנו לכך שמספיקה קבוצה לא גדולה כדי לחולל רעש וליצור רושם שהם הרבה יותר גדולים מכפי שהם באמת. ״נשאלת השאלה כמה מתוך האנשים עוברים כמו קרקס נודד להתלהם בעמוד כזה או אחר, ואז עולה השאלה עד כמה הם מייצגים קהלים גדולים יותר ואיזה סוג של קהלים״, היא אומרת. ״בהקשר זה הבחנתי באותם מתלהמים ממש מגיבים נגד ריבלין, ואחר כך נכנסים לדף של יו״ר הכנסת ומגיבים



לדבריה, הרשתות לא רק משקפות אלא גם יוצרות מהלך: ״מספיק מטורף אחד שיושפע מזה כדי לעשות מעשה. כדי לרצוח את רבין היה מספיק יגאל עמיר אחד. אסור להקל ראש. תופעת העדר מסוכנת וברשתות היא מקצינה. נוטים לעקוב אחרי העדר ועד שקורה אסון כמו ההתאבדות של הפקיד במשרד הפנים שירדו לחייו ברשת - לא מכים על החטא״.




פרופ' נהון. צילום: עדי כהן צדק


״מספיק להסס"


״אנו בתקופה של שיא הקיץ, שיא החום, ואין לי ספק שזה משפיע על אנשים״, אומר פרופ' יאיר עמיחי המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. ״זה אולי מגוחך, אבל יש קשר ברור. כשמזג האוויר מתחמם, הטורים עולים וישנה גם תוקפנות.



בעידן הדיגיטלי אדם מוציא את כל העצבים בבית ברשתות החברתיות״. לדבריו, השיח בפייסבוק וברשתות החברתיות הוא שיח של הורדת ידיים וניסיון לשכנע את הצד השני שאתה הצודק והוא הטועה. ״לצערי, גם התקשורת משתפת עם זה פעולה״, הוא אומר. ״רוב מחנה הימין מתנער מהתופעות הקיצוניות, אבל כשיש עליהום כזה בתקשורת ברמה סטריאוטיפית ויש הכללה גסה, זה יוצר מצב הפוך של התגוננות, ואז ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. זה תהליך פסיכולוגי מוכר. כשאתה מסמן מטרה כללית, אתה יוצר מצב הפוך על הפוך. במקום שתילחם בשורש הבעיה, אתה יוצר מצב של הזדהות בתוך המחנה והם כולם מרגישים מותקפים, ואז במקום להילחם בעשבים השוטים אתה מוצא את עצמך מתמודד עם מחנה אדיר. בכך אנו רק יוצרים הסלמה של הקונפליקט. כשאתה נכנס לעמוד של ריבלין בפייסבוק, אתה רוצה להראות שאתה עוד יותר קיצוני, שיש לך קול אינדיווידואלי בקבוצה שלך. הרשת בנויה על רייטינג ואתה צריך לתת מסרים מפוצצים מאירי עיניים. כשמדובר על מאבק אידיאולוגי, כל אחד עולה על בריקדה יותר גבוהה וזה יוצר תהליך יותר אלים״.



לדברי המבורגר, ההתקפות החריפות על ריבלין מפחידות אותו, שכן לדבריו מדובר בתופעה בעייתית ביותר שצריך לטפל בה מהשורש. ״זו בעיה נקודתית שצריך לטפל בה נכון ולא בקטע של הורדת ידיים״, אומר המבורגר. ״מכאן ועד לומר שכל הימין נגוע - המרחק רב״.



כדי להתמודד עם התופעה פתחו פרופ' המבורגר וחוקרים נוספים במרכז הבינתחומי תוכנית למידה לשימוש נאות ואתי באינטרנט בחטיבות הביניים. ״הרבה פעמים אנו סלחנים כלפי השיח ברשת ואומרים 'זה רק מילים', אלא שהיום האונליין והאופליין מחוברים ומשפיעים זה על זה״, הוא אומר. ״המדיום האינטרנטי מבחינת הצעירים זה הבית שלהם. שם הם גרים. שיח אלים יוצר אנשים אלימים ואז הכל יכול לקרות״.



בנוסף הוא קורא לרשויות החוק לקדם חקיקה של הרשעה מרתיעה: ״מספיק עם ההיסוסים ועם דיבורים על חופש אינטרנטי מוחלט. יש קווים אדומים וצריך לעשות זאת כבר היום ולא מחר, שכן אחרת אנו עלולים לאחר את המועד״.