ללא ציון שם פרטי או משפחה, בלי שם ההורים או תאריך לידה ובלי שצוין המספר האישי. על שלושה קברים בחלקה הצבאית בחיפה מתנוססת, באותיות שהצהיבו עם השנים, רק מילה אחת: אלמוני. מילה הטומנת בחובה תעלומה גדולה ובעיקר כאב. האם אותם אלמונים נפלו חלל בהגנה על המולדת, או שמא מדובר באזרחים שנהרגו במתקפת טרור כחודשיים לפני הקמת המדינה? אף אחד לא בא לפקוד את קברם ולא ברור אם הותירו מאחוריהם שארים, שאינם מודעים לעובדה כי מתחת לאבן הלבנה והקרה מונח בן משפחתם.
"ההערכה שלנו כרגע היא שהם אזרחים שנהרגו באירועי פח"ע מעצם היותם יהודים", אומר מפקד היחידה, סא"ל יוסי שמש, "העובדה שהם נקברו בחלקה צבאית מלמדת אותנו כי מישהו קבע שמותם קשור לפעילות מבצעית. אנחנו גם לוקחים בחשבון שיש סיכוי שהשלושה, או חלק מהם, שימשו כמסתערבים בשירות המדינה, אף שאין עדויות על פעילותם באזור הזה. תיק חקירה זה הוא אחד המסובכים של אית"ן. בתש"ח היה נהוג לקבור אזרחים ולוחמים באזור שבו הם נהרגו, כך שאין אפילו ודאות שהאלמונים הם תושבי חיפה או הסביבה".
"לצערי, כן. השלושה אינם נמצאים ברשימת הלוחמים שמקום קבורתם אינו נודע, ולכן נשמח אם הציבור יתגייס לסייע. ייתכן שבישראל קיים היום אדם שמכיר את הסיפור, ואולי זה מישהו ששמע על כך מהוריו. אנחנו בודקים כל פיסת מידע ומתייחסים אליה ברצינות. לעולם אי אפשר לדעת מהיכן תגיע הידיעה שתהיה הפיסה הראשונה של הפזל".
"יורים לכל הכיוונים ונפגשים עם כל מי שהיה לו מגע עם הקברים. הלכנו אחורה עד כמה שיכולנו. חיפשנו במסמכים שנמצאים בארכיונים של ההגנה והאצ"ל, הפצנו בקשות עזרה בקרב ותיקי המחתרות, בדקנו ביומני מבצעים ישנים, בעיתונות מאותה תקופה, בספרי קבורה, במסמכים ישנים של בית החולים, בגנזך המדינה ועוד. רק ברישומי הביטוח הלאומי נמצא החומר המועט".
"לפעמים עוברות שנים רבות עד שמתחילים לחבר את הממצאים. לאחרונה השקנו אתר אזרחי של אית"ן ובו סיפוריהם של כל אלמוני תש"ח ושאלות של החוקרים, בתקווה שמי שמחזיק מידע בנושא, בין היתר על חייהם של האלמונים מחיפה, יעביר אותו לידינו בהקדם".
"תמיד קל יותר כשהחקירות מתמקדות בחללים שנהרגו לפני זמן קצר יותר. לא פשוט למצוא אנשים שחיו לפני 67 שנים. לפעמים חלקם אינם בין החיים או שהם סובלים ממחלות שכחה כמו אלצהיימר. לשמחתי, בלא מעט מקרים פגשנו בני 90 שמוחם צלול והם זוכרים כל פרט. עם זאת, גילינו כי חלקם מתקשה לדבר על מה שעברו. הם הדחיקו את מראות הקרב הקשים בדיוק כמו ניצולי שואה. הם לא עושים את זה בכוונה, זה דור שנאבק על חייו ועל חיי המדינה, כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן בבטחה. בהם אני תולה את תקוותי. הם אלה שמסוגלים פתאום להאיר חקירה שנתקעה 15 שנים".
ההקפדה להעניק ללוחמים האלמונים את השמות שהעניקו להם הוריהם מובילה את היחידה לשימוש בשיטות שאינן מביישות סדרות מתח משטרתיות בנוסח "CSI". בזכותם איתרה אית"ן בחמש השנים האחרונות כ־24 חיילים שמקום קבורתם לא נודע (מקל"נים). אלא שהרשימה עדיין ארוכה. 179 לוחמים, שעיקרם נפל במלחמת העצמאות, טרם נמצאו. במקביל, קיימים בישראל כ־40 קברים שעליהם מתנוססת המילה "אלמוני" וסביר להניח שתחתם מוטמנים חלק מהמקל"נים.
מקומה של היחידה במערך הצה"לי הוא מרכזי, ובכל אוגדה קיימים צוותי מילואים המשתתפים בכל התרגילים ומתייצבים בכל פעם שקיים חשש לחטיפה. הם מגיעים לזירה ומנתחים כל פרט בסביבתה. החל מכתמי דם, מקום הפגיעה, סימני גרירה, הציוד שנותר בשטח וכלה בנקודה שממנה הופעל הירי וכן תחקור עדי ראייה.
כיום קיימים בצה"ל כחמישה חיילים המוכרזים כנעדרים: הנווט רון ארד, שנפל בשבי באוקטובר 1986; גיא חבר, שיצא מבסיסו באוגוסט 1997 ונעלם כמו בלעה אותו האדמה; ושלושת נעדרי הקרב בסולטן יעקוב ביוני 1982, זכריה באומל, צביקה פלדמן ויהודה כץ.
"מבחינת היחידה, לארבעה מהם יש המכנה המשותף הזה, דבר שאני לא יכול לומר בוודאות לגבי גיא חבר. הערכות מצביעות על כך שהוא על אדמת ישראל. גיא הוא הנעדר הטרי ביותר שנמצא בטיפול אית"ן, והפרשה הזאת היא בגדר תעלומה. לא מצאנו את הנשק שלו והמספר של הגליל קיים היום בכל נשקייה בצה"ל ובמשטרת ישראל".
"זה לא רק המספר. לכל רובה יש את הטביעה הייחודית שלו, המופיעה על הכדורים לאחר הירי. לא מצאנו כל סימן שילמד אותנו על שימוש בנשק, לא במסגרת צבאית ולא במסגרת עבריינית".
"מאחר שאנחנו בודקים כל מידע שמגיע אלינו, לפעמים אפילו חלומות של בני משפחות, גם תמונה זו נבדקה ביסודיות ונמצא שהיא מפוברקת".
"כל עוד לא אוכל לומר בוודאות של 100% שהם אינם בחיים, זה לא יקרה. אם חייל נעדר 80 שנה וגילו במציאות יחצה את ה־100, אני מניח שיהיה אפשר להכריז עליו כמקל"ן. אני מאמין כי במקרה של רון ושל שלושת הנעדרים זה לא יגיע לכך".
"אלו חקירות פתוחות המטופלות בעיקר על ידי גורמי מודיעין במדינה. לפעמים אנחנו מרעננים את התיקים באופן יזום ובוחנים אותם שוב. בתיקי תש"ח בעיקר עולה לפעמים פסיק שלא שמנו אליו לב בעבר, וממנו העבודה פונה לכיוונים אחרים".
"בעזרת דנ"א. לחבר הייתה אחות, שנפטרה גם היא, וילדיה שמחו לתת דגימות רוק כדי לסייע לחקירה. פנינו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לערוך בדיקת דנ"א גם לעצמותיו של החלל, ונדרשנו להציג שלושה תנאים: שמדובר בסבירות גבוהה כי החלל הוא יהושע חבר, שהמשפחה מסכימה לפתיחת הקבר וכי קיימת בידינו הטכנולוגיה הדרושה לבדיקה. בבדיקה נמצאה התאמה מלאה".
"התיק השני מוכר יותר ובו מדובר על הטייס יקיר נווה ועל פרח הטיס עודד קוטון שהתרסקו למימי הכנרת בחורף 1962. גופתו של עודד נמצאה, אולם ליקיר לא היה זכר. בכל שנה, בסביבות חודש מרץ, אנחנו מבצעים בדיקות של הבוצה בכנרת, וב־2009 נמצא השעון של יקיר. השנה מצאנו פרט נוסף שמקרב אותנו אליו והוא שרידי הכיסא שעליו ישב. התחושה היא שאנחנו מתקדמים למציאת גופתו, והייתי שמח להעניק למשפחתו קבר לעלות אליו".
התרעות פיקוד העורף