"כל עוד הוא חי, הפצע פתוח. משהו מהפרשייה הזאת עומד באוויר. מצדי שיחיה עד 120. שימות בכלא. שיידע כל מי שרוצה לרצוח כאן ראש ממשלה, שלא יראה עוד אור יום. גם אם ייצא חי מהרצח".
עוד מגלה דביר בראיון כי נדהם לראות את עמיר עומד בדקת הדומייה לרבין, בעוד מרגלית הר־שפי סירבה לעשות זאת. "הלוויה מתחילה. והחוקרים מכניסים פתאום את יגאל עמיר שיראה חלק מהלוויה, איתנו. ויש צפירת דומייה ויגאל עמיר נעמד, עומד לזכרו של האיש שהוא רצח. אגב, מגיע חוקר מהחדר שבו נחקרת מרגלית הר־שפי, והוא מזועזע. היא לא עומדת. היא ישבה בבוז, בחצי צחוק, אמרה שלא תקום לזכרו של אדם כזה.
"המשפט הראשון שהוא אמר לי היה 'פחדתי מאוד לא להצליח. אם אני אחיה או אמות, זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי זה אם אני אצליח להרוג אותו או לא'.
"עבר לי בראש אפילו לפתוח לו את האזיקים. שאלתי אותו, 'תגיד, אתה עוד מסוכן?', הוא אומר לי 'לא, עד לפני כמה שעות הייתי מאוד מסוכן, עכשיו אני כבר לא מסוכן'. ואז הוא פתאום מחייך, ואומר לי, 'אתה יודע מה, לא מדויק. אם אתה מכניס לפה עכשיו את שמעון פרס אני נהיה מסוכן שוב'. מן ציניות נבזית כזו, קשה לתאר עד כמה האיש הזה זרח באותו לילה. לא סתם קראתי לספר שלי 'יצחק', ולפרק הראשון 'לא ידעתי שהוא יצחק'. הוא צרב לי את הנשמה בלילה הזה. אתה יושב עם בן אדם, הוא מתפוצץ מצחוק, פיזית, הוא בשיא האופוריה של חייו".
התרעות פיקוד העורף