11% מקרב תלמידי בתי הספר היסודיים דיווחו כי סבלו ממקרי אלימות קשה כגון מכות חזקות, איומים, סחיטה באיומים, לעומת 6% בקרב תלמידי התיכון, כך שהמסקנה הברורה היא שככל שגיל המשיב מבוגר יותר, כך פוחתים הסיכויים שידווח על אלימות. מאז 2005 ועד ל־2013 מספר התיקים הכללי שנפתחו לקטינים החשודים בביצוע עבירות מסוג אלימות במוסדות חינוך הלך וקטן. בעבירות מסוג מין ומוסר (סמים) מסתמנת עלייה.
"ישנה חבורת ילדים שקוראת לעצמה 'חבורת הסוטים'. הם מתכנסים בחצר האחורית וצופים בטלפון הנייד בתמונות שאינן הולמות את גילם... על בסיס יומי נשמעים בכיתה ביטויים גזעניים כגון 'כלבה רוסייה', 'תימנייה מסריחה' או 'אשכנזי מסריח', לעג לילדים שמנים ללא הפסקה וגידופים", מתארת אם לילדה העולה לכיתה ה'. "יש ילד בכיתה שמתנכלים לו באופן קבוע זה ארבע שנים, שלאחרונה הוטמנו בתיקו פירות רקובים. הוריו אובדי עצות מול המערכת".
"אני מבקר בעשרות בתי ספר ותיכונים מדי שנה ואני יכול להעיד מניסיוני שבכולם מתקיימים מעשי אלימות ברמות שונות מדי יום", אומר יאיר קויפמן, מנכ"ל ומנחה סדנאות לבני נוער ב"מציאות אחרת". "מעשי האלימות כוללים אלימות פיזית, אך גם אלימות מילולית קשה. רוב מעשי האלימות אינם מדווחים ולכן קשה מאוד לבצע מעקב אחריהם. במפגשים שלנו עם בני הנוער אנחנו מעודדים אותם להיפתח, לדבר על הדברים ולהיעזר בהורים ובמחנכים".
"סימני פגיעה פיזית, התנהגות חרדתית וחוסר רצון להגיע לבית הספר, היעדרויות חוזרות ונשנות ועוד. לעתים האלימות הפיזית היא 'קלה', סטירה או בעיטה, אבל הנזקים הנפשיים שנגרמים כתוצאה מתחושת ההשפלה קשים יותר. רוב מקרי האלימות מתרחשים בהפסקות, ואז הם מסתכמים בסטירה או בבעיטה, במקרים קיצוניים יותר הם יהיו מחוץ לבית הספר. לצערנו, השומרים בבתי הספר לא מצליחים למנוע מקרי אלימות קשים".
"בנוסף לכך בתי הספר והמחוזות עורכים מעקב אחר אירועי האלימות המתרחשים וזאת במטרה לקיים תהליכים של למידה, בקרה והפקת לקחים. חשוב לציין כי לאורך השנים קיימת מגמת שיפור ויציבות במדדי האלימות בבתי הספר".
התרעות פיקוד העורף