אלון חסן, האיש שהפך לסמל הכוחניות של ועדי העובדים, מרגיש שהוא יוצא לקרב על חייו.
ב–17 בספטמבר יתקיים בפרקליטות מחוז דרום השימוע שלו חיכה בשנה האחרונה. עד אז הוא מסתגר בביתו, מאזין שוב ושוב לקלטות העדים נגדו, צולל לתוך אינספור המסמכים והראיות שנאספו בחקירה הממושכת בעניינו.
חסן שומר על אופטימיות. הוא מאמין כי הפרקליטות תבטל את כתב האישום ולא ייאלץ להתמודד עם הטענות נגדו בבית המשפט.
“חס וחלילה. אני לא מוכן לחשוב על אופציה כזו. אני מאמין שאנחנו חיים במדינה שבה הצדק יוצא לאור. עברתי די והותר בשנה הזו, ולכל שאלה שנשאלתי במשטרה סיפקתי הסבר. אני לא עבריין. ההאשמות נגדי רחוקות מהמציאות. אם יוגש נגדי כתב אישום, הוא יהווה תקדים להאשמות ללא ראיות. המשטרה הטעתה את הפרקליטות, ואני מקווה שהם יבחינו בכך לאחר השימוע".
“התשובה שלי היום לא תחמיא לי, אבל לדעתי הייתי צריך להעביר לו את 150 אלף השקלים שהוא דרש כדי לעצור את החקירה. עשיתי טעות כשסירבתי לשלם".
“אני עסוק כרגע בפרשה שלי ושום דבר אחר לא מעניין אותי. גם אם אזוכה מהחשדות, לא בטוח שאחזור לנמל".
“בהתחלה לא ידעתי על המעורבות והקשר שלו לראש צוות החקירה, ערן מלכה. בעיקר הרגשתי ממודר. כשהגעתי לחקירה אף אחד לא עבר במסדרונות וכשנסעתי בניידת סגרו את הרדיו כדי שלא אשמע חדשות. בכל יום יצאתי לשעה לחצר של אבו כביר. הסוהרים דאגו ששאר העצורים ישהו בחדרים כדי שלא יהיה לי מגע איתם. באחד הימים, במהלך הטיול בחצר, נזרק אלי עיתון עם כתבה על הפרשה, אבל הסוהר מיהר להגיע לקחת אותו. בשלב מסוים העצורים קיבלו אומץ וצעקו לי מהתאים קטעי דברים שפורסמו בתקשורת. פעם זה היה משהו בנוסח ‘אז מה? 100 מיליון? לבריאות, אחי'. למחרת אסיר אחר אמר ‘80 מיליון'. צחקתי שסוף–סוף הסכום מתחיל לרדת".
“הרגשתי מבוזה. סבלתי בשקט עד שלקחו אותי להארכת מעצר שנייה. פתאום, רגע לפני שאני יורד מהפוסטה, כבלו אותי השוטרים באזיקים בידיים וברגליים, כאילו שאני איזה עבריין מדופלם. הייתי בשוק. שאלתי אותם למה הם עושים את זה, הרי אני לא מתכוון לברוח לשום מקום. הם ענו שאלו ההוראות. כל הדרך לאולם הדיונים נדנדתי להם. ‘למה לא שמתם לי אזיקים לפני כן? נראה לכם שאתנהג באלימות?'. זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר בכל הפרשה הזו. הרגשתי שהעולם חרב עלי. רק כששוחררתי מהמעצר וראיתי בבית את העיתונים הבנתי את הסיבה והתרגזתי. הילדים שלי בכו כשראו צילום של אבא שלהם באזיקים".
“כל עוד הרגשתי שהחוקרים מורחים את הזמן וחוזרים על אותן שאלות, הגבתי בסבלנות. לא התאפקתי כאשר העלו את הפרשה של חברת צ'יף אסיה, הנוגעת להברחות דלק לחו"ל. באותו רגע התפוצצתי. לא הבנתי מה הקשר שלי לנושא. הטיחו בי שיש עד מדינה נגדי, ואני לא מבין על מה הם מדברים. הרגשתי שאף אחד לא מאמין לי. אחר כך עוד התברר שניסו להתנקש בחייו של עד המדינה, ושוב חקרו אותי. המשטרה הציגה אותי כראש ארגון פשע. רק לאחר זמן רב הבינו שאין לי חלק בסיפור, והוא לא מופיע בטיוטת כתב האישום נגדי. רק בדיעבד למדתי עד כמהראש צוות החקירה שלי ניסה להפיל אותי".
“מה פתאום. עניתי על כל השאלות. הייתי בטוח שאם אדבר בגילוי לב, ישחררו אותי הביתה. טעיתי גם כאן".
“לא ראיתי אותו בכלל והתפלאתי מדוע הוא לא מדבר איתי. היום אני יודע שישנתי עם האויב. במקום לשמור עלי, רונאל עשה יד אחת עם המשטרה. לא פחות חמורה בעיני העובדה שאותו צוות שעליו פיקד מלכה הוא זה שהמשיך לחקור אותי גם לאחר שהתברר הכל על הבוס שלהם. מי מבטיח שאחד החוקרים לא שיתף איתו פעולה? לו הפרשה הזו הייתה בארצות הברית, כל החקירה נגדי הייתה מתבטלת, וכל האסירים שהורשעו בגלל החוקר המושחת היו משתחררים".
עם שחרורו ויתר חסן על הקראטה והחל לעבוד בנמל כסוור. לאחר ארבע שנים קודם והפך למפעיל מלגזה, כמו אביו, ובהמשך עבד כמנופאי. המפנה בעבודתו של חסן חל לפני כ–15 שנים, אז נבחר לעמוד בראש ועד תפעול ציוד מכני, אחד משמונת הוועדים בנמל, הנחשב לחזק ולשליט מביניהם.
הוא היה יכול לשמש בתפקידו עד היום, אלא שלפני שנתיים החליט שר התחבורה ישראל כץ לנער את רפורמת הנמלים ולהקים שני רציפים נוספים במטרה להגביר את התחרות - צעד שחשף את חסן לכלל הציבור. הוועד בראשותו ראה בהחלטה הכרזת מלחמה והגיב בסדרה של שביתות איטלקיות.
“ומה עם עובדי הנמל? בכל פעם שגורמים בממשלה פעלו בצורה חד–צדדית וניסו לפגוע בזכויות העובדים, הוועד יצא למאבק. הפרטת הנמלים משמעותה הענקת משאבי המדינה למקורבים וטייקונים, וכתוצאה מכך פגיעה בעובדים, במשכורותיהם ובעבודה המאורגנת. מדוע לשנות עסק המתנהל מצוין?".
“כדי שלא ייקחו את מה שיש לך אתה חייב לשמור עליו מכל משמר".
“ממש לא. שימשתי כיו"ר ועד העובדים של נמל אשדוד ולא כנשיא המדינה או כראש הממשלה. באותם ימים לא עניין אותי מה חושבת חנה מחדרה והתעלמתי מרחשי הסביבה. היום אני מבין שזו הייתה טעות. התוויתי את הדרך אבל לא טרחתי להסביר לציבור את המניעים שלנו".
“זה משום שאף אחד לא מסוגל לעשות את העבודה שלי. נולדתי עם זה. סמכויות לוקחים, לא מקבלים. אני טוטאלי בעבודה, והנאמנות שלי לנמל הייתה מוחלטת. עבדתי בשיתוף פעולה עם המנכ"ל לשעבר, שוקי סגיס. יחד שכנענו לקוחות לעבוד איתנו והבטחנו שירות טוב. עשינו יחד הסכמי התייעלות עם העובדים כדי להגביר את התפוקה. סיכמתי עם סגיס שכאשר החברה מרוויחה, גם העובדים מרוויחים. הבאנו את הנמל לרווח של 250 מיליון שקל בשנה. אין חברה ממשלתית שעושה רווח כזה".
“אני נראה לך מפחיד?".
“אני אדם ביישן ואמיתי. מעולם לא הייתי אלים ובטח לא רמאי או גנב".
“קצת, אבל תיארתי לעצמי שמדובר בבדיקה רגילה שנובעת מהכתבות בתקשורת. הערכתי את רונאל על כך שהזהיר אותי. זמן קצר לאחר מכן הגעתי אליו שוב והוא אמר שעכשיו זה ‘מאני טיים' וכדאי שאשלם כסף כדי שיהרגו את החקירה. אמרתי לו - תודה על ההצעה, אבל הבהרתי שאני לא משלם כי אין לי מה להסתיר. בדיעבד זו הייתה טעות, אבל אז האמנתי שאני עושה את הדבר הנכון".
“האמנתי שיש לי עורך דין שדואג לי בכל מחיר. רק התפלאתי מדוע עובר כל כך הרבה זמן והוא לא מגיש את התביעה".
למחרת התדפקו השוטרים על דלת ביתו של חסן ברובע ט"ו באשדוד, הציגו בפניו צווי מעצר וחיפוש. לאחר ארבע שעות הוא נלקח לחקירה במשרדים בלוד. “מאוד לא נעים כשמחטטים לך בארונות ובבגדים", אומר חסן, “לאורך החיפוש הטלפון צלצל כמה פעמים ורק כאשר השם של רונאל הופיע על הצג הסכימו שאענה. ביקשתי ממנו להגיע למשטרה, אבל כמו שאמרתי, לא שמעתי ממנו עד לשחרור".
“כמה ימים לאחר השחרור מהמעצר נפגשתי בסינמה סיטי בראשון לציון עם בני ושני חוקרים. עד אז לא ידעתי בכלל מה זה מח"ש. המשכתי להיפגש עם רונאל בהוראת החוקרים והופתעתי עד כמה הוא היה מעורבב עם המשטרה. פעם אחת הוא סיפר לי שהולכים לחקור אותי על נושא שלא הכרתי. בני שאל על כך את מח"ש והפרקליטות ואף אחד לא ידע במה מדובר. התברר שרונאל צדק. זימנו אותי לחקירה באותו נושא בדיוק".
“הוא היה מופתע. הבטתי עליו רק לשנייה. התביישתי בשבילו".
התרעות פיקוד העורף