מדי שנה בשנה חוזר על עצמו הריטואל המתחייב לפי החוק של פרסום דוח הסנגוריה הציבורית. הקורא גם את הדוח שהתפרסם באוגוסט 2015 יהיה נפעם מכברת הדרך שעברה מאז הקמתה ועד היום, ומעבודתה המסורה בסיוע לאוכלוסיות חסרות אמצעים. זהו הרושם העשוי להתקבל מקריאת דוח בודד לשנה אחת. הרושם המתקבל מקריאה של עשרת הדוחות האחרונים ברצף, לעומת זאת, מזמין הקמת ועדת חקירה.
אולי היה אפשר לחשוב שהמציאות משתנה ואילו הדוחות חוזרים על עצמם. אולם המספרים בדוחות מסגירים את האמת: בעיות מהותיות עמוקות נותרות ללא התייחסות נאותה. מחברי הדוחות בשנים האחרונות נאלצו למחזר את הדוחות בנוגע לבעיות אלה משום שלאורך השנים המציאות אינה משתנה. עבור הנזקקים לשירותי הסנגוריה הציבורית מציאות זו עלולה להיות אכזרית ולעתים קרובות תוצאותיה בלתי הפיכות.
למרות שיפור שהסתמן בשנת 2014, נכתב בדוח האחרון כי הדרך למיצוי זכות העצור באופן מלא ולקיום הוראות החוק והפסיקה עדיין ארוכה, ונדרש המשך טיפול נחוש בתופעה עד למיגורה.
כבר בדוח לשנים 2010־2011 הוזכרה פניית הסנגוריה הציבורית לשר המשפטים ולוועדת חוקה חוק ומשפט בבקשה כי זכות ההיוועצות בעורך דין תעוגן בחקיקה. בסוף שנת 2012 הופץ תזכיר המלצות ועדה בראשות השופטת מרים נאור (נשיאת בית המשפט העליון כיום).
מהדוחות מתברר כי מתקיימות ישיבות של גורמי אכיפת החוק שלא הניבו הסכמה, ולכן לא ניתן מענה ההולם את צורכי אנשים בעלי מוגבלויות והפגיעה החמורה בכבודם ובשלומם נמשכת מימים ימימה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ... בדוח לשנת 2014 תחת הכותרת "כבילת עצורים ואסירים בבתי החולים הפסיכיאטריים" זהה לכתוב תחת אותה כותרת בדוח לשנת 2013.
המציאות המערכתית־מוסדית הנגלית מבעד לדוחות בעשור האחרון בכלל ובחמש השנים האחרונות בפרט היא חמורה ומטרידה. היא מצדיקה הקמת ועדה ציבורית שתבדוק את הממשקים, הליקויים והכשלים החוזרים ונשנים בכל סוגיות הליבה המפורטות בדוחות הסנגוריה הציבורית, תגבש המלצות ומסקנות מערכתיות ותציע דרכי פעולה מעשיות. זאת, כדי שהדוח לשנת 2016 והבאים אחריו לא יהיו גם הם העתק־הדבק של הדוחות הקודמים.
בכוחם של שרת המשפטים והשר לביטחון הפנים לשנות ולפעול בעניין נחרצות. מותר לחלום, שהפעם תהא זו קריאה שעונים עליה.
התרעות פיקוד העורף