קליפ במסך המחשב נפתח בשוטים רכים של אתר בנייה במרכז העיר אשדוד. המצלמה מלטפת בחושניות את שלד הבניין רב־הקומות, המתנשא עד למרומי הקומה ה־40. בחדות מפתיעה, הצילום עובר אל חדר המדרגות של השלד. בחור צעיר נראה עולה בנחישות מעלה. סרגיי, “ג'אמפינג בודהה", כפי שהוא מכנה את עצמו, מטפס ומטפס. ברקע מוזיקה קצבית. לפני שניתן להבין בכלל מה קורה, הוא כבר בין שמיים וארץ, חותר אל מרומי המנוף.
תאמינו או לא, החלק המפחיד בסרטון בן 15 הדקות עוד לפנינו. בשלב כלשהו השניים מתעייפים מהמשחקים הקטנים שהם מנהלים בגבהים ונחים במשך כמה דקות בתא המפעיל של המנוף, ואז הם משגרים זרועות כלפי מעלה ומשלימים את הטיפוס היישר אל רוחב המנוף.
הסרטון הזה, ועוד רבים אחרים, מופצים ברחבי הרשת בחודשים האחרונים. הם חלק מתופעה שהולכת ומתפשטת של אמני “פארקור". זהו ספורט אתגרי שהחל כתחביב של צעירים בצרפת בשנות ה־90 וצבר מאז תאוצה בכל רחבי העולם.
צריך לומר כבר בשלב הזה: הביטוי “אל תנסו את זה בבית" מעולם לא היה מכוון מטרה יותר. קשה מאוד להבין מה גורם לצעירים לעסוק בתחביב שיגרום לכל חברת ביטוח לסרב להוציא פוליסה על שמם. אולי אמירה קצרה של ג'אמפינג בודהה, אי שם בגבהים, יכולה לספק תשובה ראויה, כזו שהיה קשה לחלץ במשך שעות של ראיון: “כאן, אנחנו כאן. לכו לחפש. אנחנו בגג של העולם היפה הזה. נשבע לכם, אתם שם בבית לא נורמליים".
כששואלים על מקומו של הפחד בסיפור, הם עונים ב"אין ממה לפחד". ממש ככה, הם חושבים שאדם ההולך ברחוב וצופה בהם יעכל תשובה כזו. “אנחנו לא עושים משהו מיוחד", השניים מוסיפים. לך תבין. ומה לגבי פציעות? “אפשר להגיד שלכל מתאמן יש פעם בחצי שנה פגיעה ברמה של שבר או נקע".
ג'מפינג בודהה: “אתה יכול לשאול את זה על הרבה דברים. למה אנשים נוסעים במכוניות ספורט או צוללים? זה גם מאוד מסוכן. אנשים גם מעשנים סיגריות. אנחנו עולים בשביל לחיות. מהי מהות החיים? לחיות את הרגע. כשאני נמצא שם, בגובה, אני מתמקד ברגע. להחזיק בחיים האלה, לא ליפול".
שני החברים יודעים על מה הם מדברים. הסרטון הוויראלי ביותר, נכון לעכשיו, בערוץ היו־טיוב של ג'מפינג בודהה מציג במשך שמונה שניות כמעט תאונה קטלנית שתועדה באחד הטיפוסים. הוא ביצע סלטה לאחור ובשבריר של החלקה כמעט צנח מטה. יותר מ־2.5 מיליון צפיות יש ללהיט הזה.
כשאני שואל את בלונד ובודהה אם הפארקור משתלט על החיים של העוסקים בו, ממש בטוטליות, הם נוטים להסכים. בלונד חושב שאנשי הפארקור הם כמו מאמינים דתיים. “האנשים שיגיעו למקומות הרחוקים ביותר בתחום הזה הם אלה שנוטים לגלות קיצוניות דתית, כמו דאע"ש", הם אומרים, “זה לא תחביב או ספורט, זו לא דרך חיים, אלא החיים עצמם".
המגדל של בר
מי שביצע את הצילומים הנדירים לכתבה זו הוא נתי שוחט (50), הבעלים של סוכנות הצילום הירושלמית “פלאש 90". כבר שנים הוא מתלווה אלי לפרויקטים מיוחדים בארץ ובעולם. איש שלא חושש כמעט משום אתגר.
הצילומים שאתם נחשפים אליהם בכתבה בוצעו ב"המגדל של בר". זהו כמובן שם פיקטיבי שהצמידו ג'יימס בלונד וג'אמפינג בודהה לאתר בגלל הקרבה, לדבריהם, לביתה של בר רפאלי.
התרעות פיקוד העורף