פיגועים בירושלים וביהודה ושומרון, עימותים בין הפלסטינים לצה”ל ברמאללה ובחברון, עימותים בין ערביי ישראל וכוחות הביטחון ביפו, פיגוע דקירה בקריית גת וזריקת בקבוקי תבערה ליד כביש 6 – גל האירועים האלימים מצד הפלסטינים מתחיל לזלוג לכל חלקי הארץ וסוחף אחריו את הציבור של ערביי ישראל.
“זה סימן יותר ממדאיג”, אומר ח”כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני), המתגורר בעכו, עיר מעורבת. “המחאה צריכה להיות מכוונת כלפי הממשלה, ולא צריך לנסות באמצעותה לגדוע את היד המושטת משני הצדדים לשיתוף פעולה. איני מעוניין שהציבור שלי יתעמת עם הציבור היהודי. זאת תהיה טעות גדולה. עדיף לא לרגום באבנים או להכניס דגלי פלסטין למחאות. הציבור היהודי צריך להבין את המכאובים ולא לראות בנו אויבים. אנחנו לא האויבים”.
“המהומות הן שילוב של הרבה דברים, כמו מצוקת הדיור, מצב הרווחה ואולי גם הבחירות הקרובות למועצה המוסלמית, שבאו להבהיר שיש הנהגה בשטח. יש לזה הרבה סיבות. זה מתחיל מהממשלה, שבה יש תחרות מי יאמר דברים קשים יותר נגד ערביי ישראל. אנחנו מרגישים שאין לנו כתובת. פעם היה שר או מפלגה שנתנו גיבוי, אבל היום אין. לכן קל מאוד להצית את השטח. יצאו להפגין כי יש מצוקת דיור אדירה. תשאל כל ילד בן שנתיים, והוא יענה: ‘בגלל שאנחנו ערבים’. יהודי שיש לו בעיה יילך לבת ים, לשכונת התקווה. לנו אין לאן ללכת, ויש כאן 20 אלף ערבים. המנהיגות הרגיעה את הרוחות. היה מזל גדול, כי אם היה צד שרוצה להסית הייתה פה אש גדולה”.
“בהסכמי אוסלו הייתה אפשרות לפתח הצלחה אזורית, מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אתה רואה את האנשים: מה יש להם היום, איזה אופק, לאן אנחנו מתקדמים? אני רואה איך מתייחסים אלינו, אבל מי בנה כאן את המדינה, מי היה איתכם כל הזמן?”
“אנחנו כל הזמן בהידברות עם אנשי ציבור, ראשי רשויות, שייח'ים, חברי מועצה, מנהלי בתי ספר. תמיד יש קיצונים שיכולים להלהיט את האווירה, ואנחנו עם היד על הדופק. בגלל האירועים האחרונים אנחנו במעקב אחרי אתרים חברתיים יותר מאשר בתקופות אחרות, כי שם לפעמים יש מי שרוצה להסית ולהצית. השטח עובד כרגיל”.
גם תיתי, ראש מועצת בענה, מדגיש שגם בעצרת שבה השתתף לא היה רצון לגלוש לאלימות, אלא רק למשוך תשומת לב ולהשמיע קול זעקה שמקורו, לדבריו, במצוקה אמיתית. “באינתיפאדה הראשונה והשנייה, מה היו ההישגים?” הוא שואל. “אני לא רואה שאלימות הביאה תוצאות. רק ישיבה מסביב לשולחן תעזור, כשכל צד יקריב מה שבאפשרותו. אני רואה מה מתרחש במדינות ערב, ואנחנו לא רוצים להגיע למקומות האלה. לא מוכר לי בהיסטוריה מצב שמלחמה הביאה שלום והיה אחריה טוב, אלא רק רע, ולא רק הכפר שלי ייפגע. כל הסביבה תסבול. זה כמו הגשם שהיה לפני כמה שבועות. גשם עם אבק, לא של ברכה, אלא כזה שלכלך את כולנו”.
התרעות פיקוד העורף