המחבלים והמחבלות הצעירים שיצאו לבצע פיגועים בגל הטרור הנוכחי מתוארים לא פעם כמי שמושפעים מהאווירה בפייסבוק בפרט ומההסתה ברשתות החברתיות בכלל, שם הם זוכים לעידוד למעשיהם ונחשפים למסרי השטנה. יש מי שטוענים שהשיח האלים ושטוף השנאה ברשת הוא זה שממשיך להבעיר ולהתסיס את השטח.
“תחשוב על עצמך כבחור מתוסכל שיושב בבית – כי אתה מובטל או לא מוצא אישה או סתם כועס על הממשלה”, מסביר ד”ר הראל חורב, מומחה בחקר רשתות. “אתה אחד ויחיד ויודע שיש כמה חברים שחושבים כמוך, אבל לא יכולים להתארגן. פתאום אתה מקבל הודעה דרך הרשת שמתארגנת הפגנה שאלפי אנשים עשו לה לייק וכתבו שהם מתכוונים להגיע אליה. הנקודה הפסיכולוגית שבה אתה מבין שאתה לא לבד היא החשובה ביותר. אם תצא, יש סיכוי לשנות. עובדה, יש עוד אלפים שאומרים: ‘אני אשתתף’. זה יוצר את נקודת המפנה של המסה הקריטית שהופכת מסתם הפגנה להפגנת המונים או התקוממות עממית רחבה”.
לפני שנתיים הקים ד"ר חורב את הדסק לחקר הרשתות במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, שמונה היום 12 חוקרים ועוזרי מחקר שסורקים את הרשתות החברתיות בעולם הערבי. אפילו ד"ר חורב, שרגיל להיחשף לתכנים הללו באופן יומיומי, מספר על קושי בחשיפה אליהם. "זה נושא המחקר שלי ובאיזשהו שלב לא יכולתי, זה השפיע עלי יותר מדי”, הוא מספר. “הייתי חייב לנטוש את הרשת לכמה ימים כי הרגשתי שהשנאה עושה לי רע על הנשמה”.
לפי הפילוח שביצעו אנשי המחקר של חורב, הפעילים ברשתות החברתיות בימים אלו הם בעיקר צעירים שגדלו לתוכן ומרגישים בהן בנוח. לטענתו, בצד השני של המקלדת יושבים “אנשים מקצועיים שעושים קסמים עם המחשב”. “תראה את האבולוציה של סרטוני חמאס”, הוא אומר. “במבצע עמוד ענן הם הפעילו תעמולה רשתית לא מעטה, אבל זה היה די נלעג, עם שגיאות כתיב בעברית. בצוק איתן הם הקפידו על מוצר מכובד שלא יהפוך אותם לבדיחה ושישיג את מטרת התעמולה וההפחדה. מי שהבין את העיקרון הזה די מהתחלה היו חברינו מצפון־מזרח, דאע”ש, שהרימו מערכת תקשורתית שכוללת סוכנות ידיעות, אנשי חדשות וחברות הפקה שאמונים על הוצאת מוצר מושלם מבחינת המטרות שהם רוצים להשיג”.
“פייסבוק הוא מכשיר שבו אפשר לדחוף הודעות”, מוסיף ד"ר חורב. “’פה המשטרה נמצאת, תעברו מהר לשם. תביאו בקבוקי תבערה’. זה מכשיר קשר להמונים. הפייסבוק פתוח, ואתה מקבל בו הכל - מהוראות לדקירה, דרך איך היא צריכה להתבצע ואיזה איברים כדאי לתקוף ועד הפצת שקרים. זה מה שאנחנו רואים עכשיו: סרטונים שמוצאים מהקשרם”.
לצד פייסבוק, גם הוואטסאפ הפך לכלי הסתה אדיר, והחומר זורם בו ללא הפסקה. כך למשל, לדברי חורב, הסרטון של המחבלת שנורתה בעפולה, כשהיא מנופפת בסכין, הופץ שם בפעם הראשונה לפני שהגיע לאתרי החדשות. “שמעתי פוליטיקאים ערבים וגם חברים שאמרו שהמחבלת מתה”, מספר ד"ר חורב. “הם אמרו שירו בה למוות, וזה לא נכון. ירו בה ברגליים ונטרלו אותה. השקר הזה נמכר ברשתות החברתיות. יש הרבה מאוד חומרים שעוברים בוואטסאפ לראשונה ומשם מגיעים לרשת, והשאלה היא איך השטח מתרגם את הדברים האלה להסתה. אנחנו מכירים את העובדה שרצים הרבה חומרים מפוברקים או שניתנת להם פרשנות מפוברקת. השאלה היא איך מפרקים את הדברים האלה”.
“גם מסגד אל־אקצא נכנס חזק לתמונה”, טוען ד"ר ברק. “תיאוריית הקונספירציה שלפיה היהודים רוצים לבנות בית מקדש שלישי על חורבן אל־אקצא - מדרבנת ומוציאה לרחובות. יש ילדים בני שמונה עם גישה לאינטרנט, שמעלים תמונות של המסגד וכותבים: ‘אינתיפאדה שלישית של סכינים’. אפילו רצה תיאוריה שלפיה המחבלת מעפולה לא החזיקה סכין ביד, אלא רק משקפיים”.
הרשת החברתית לא רק משמשת להסתה, אלא גם לארגון. לדברי חורב, היכולת לא לעבור מבית לבית מקלה למשל על חמאס, אשר נמצא תחת עיניהם הבוחנות של גורמי הביטחון הישראליים וגם של מנגנוני הרשות הפלסטינית.
“יש שם אנשים שמדריכים איך לארגן את המהומות בצורה אפקטיבית”, מוסיף ד"ר ברק. “יש קבוצה שקוראת לעצמה פלוגת המולוטוב. היא אחראית על הייצור וההזרמה של בקבוקי התבערה לשטח. יש את התופעה של המפגע הבודד שיכול לקחת סכין וגם כתב לפני כן בעמוד הפייסבוק שהוא הולך לבצע פיגוע כדי להיות שאהיד. זה הופך לוויראלי ומדרבן אחרים”.
“יש לי אפליקציה של חמאס ששולחת לי מסרים”, מספר ד"ר חורב. “זה אתר שנכנס לפעולה רק בשעת חירום. הם יכולים לא לעבוד במשך חודשים, ופתאום לשלוח מסרים קצרים שחלקם לצורכי הסתה וחלקם לצורכי ארגון. הרי מדכאים ומפרקים אותם באופן שיטתי, ולכן הם צריכים למצוא דרכים לעקוף. הם לא יכולים להחזיק פעילים בשטח כי הם מסתכנים, אז מה יותר טוב מהרשת, הרחק מזרועם הארוכה של אנשי הביטחון? זה זול לביצוע ויעיל כי אתה מגיע להמונים”.
לדברי חורב, “הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וחמאס הם היצרנים הגדולים של ההסתה, והרשת מבחינתם מהווה מקור מצוין, אבל אצלנו יש גם מי שעונה, ורבים עונים. שיח השנאה הוא תוצר של שני הצדדים. הרבה זעם מסתובב ברשת, ובסופו של יום מגיע לרחוב”.
האם למנהיגות הערבית יש יכולת לרסן את מה שמתחולל ברשתות החברתיות? לא בטוח. “מה שמדאיג זה הניסיון למשוך את ערביי ישראל”, אומר ד"ר ברק. “הרי הרשתות החברתיות הן כפר גלובלי קטן. זה לא רק האנשים בישראל או ברצועת עזה. גם בקטאר יש כעת תמיכה במאבק, ובירדן פתחו קבוצה: ‘בואו נפרוץ את הגבול’. זה אולי לא בר ביצוע, אבל עצם הרעיון, מהיכן הוא מגיע? רק מהרשת”.
התרעות פיקוד העורף