יש מי שחושבים שדווקא מהלך מדיני ינמיך את הלהבות. אחרים סבורים שהצפת השטח באנשי ביטחון ונקיטת צעדי ענישה חמורים הם הפתרון לגל הטרור.
יש מי שחושבים שערביי ישראל רוצים להביא להסלמת המצב בשטח, אחרים סבורים שלערביי ישראל אין כל עניין בהחרפת האירועים. ויש עוד דעות ושאלות והתהייה המתבקשת - לאן הולכים מכאן.
בכירי מערכת הביטחון, אבי דיכטר ויעקב פרי שהיו ראשי השב"כ, אלוף במיל' אורן שחור שהיה מתאם הפעולות בשטחים, יוסי קופרווסר שהיה קצין המודיעין של פיקוד המרכז וראש חטיבת המחקר באמ"ן וליאור אקרמן שהיה ראש מטה ראש השב"כ מנתחים את המצב הנפיץ כשהם נדרשים לשלושה נושאים: חמאס בעזה, הפלסטינים בשטחים וערביי ישראל.
מה עושים עם הפלסטינים בשטחים?
יעקב פרי:
“הפלסטינים בשטחים הם הסיבה לגל הטרור הנוכחי. הם אלה שהפיצו את השקרים כאילו הממשלה רוצה לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. לא שזה מצב יוצא דופן, מלבד האינתיפאדות היו כבר גלי טרור כאלה, אבל למרות ההסתה של הפלסטינים אין לנו ברירה, ואם אנחנו רוצים להביא לדעיכת גל הטרור הזה ולמנוע גלי טרור נוספים, אנחנו חייבים לפתוח במשא ומתן מדיני. לרוע המזל, הממשלה לא מתכוונת לפנות לפתרון מדיני. בכל מקרה, עד שזה לא קורה, הפלסטינים חייבים לדעת שמי שמרים עלינו יד דמו בראשו.
“אני לא מציע לאף אחד להיות במקומו של חייל שזורקים עליו אבנים. ומילה לתקשורת: הסיקור התקשורתי המתלהם מזין את גל הטרור. אני לא אומר שצריך להיות בשקט, אבל העומס התקשורתי והדיווחים המיידיים מאפשרים לצעירים להוציא לפועל את הייאוש שממילא קיים בשטח".
אבי דיכטר:
“הפלסטינים בשטחים מחכים לרגע שבו הם יקבלו את האות לצאת לאינתיפאדה. זה יקרה כשיהיו הרוגים בהר הבית. זו תהיה נקודת האל־חזור שבה הפלסטינים יפתחו באינתיפאדה השלישית. זאת הסיבה לכך שהמשטרה פרושה עם הרבה מאוד כוחות בהר הבית, כדי להחזיק את המכסה על הסיר. אף אינתיפאדה לא פרצה מפני שמישהו רצה שהיא תפרוץ. אינתיפאדה פורצת כשהמצב יוצא משליטה, ואנחנו במצב שהאירועים עלולים לצאת משליטה. אבו מאזן עייף. ראיתי אותו נואם, הוא דיבר בלי כוח, הוא לא מצליח להעביר דברים טריוויאליים בפת"ח כמו המינוי של הבן שלו לחבר בוועדה המרכזית.
“מצד שני, הוא מבין שאינתיפאדה היא אסון בשבילו ולכן הוא מנסה לעצור זאת. כלי התקשורת שלו אומנם עוסקים בהסתה כבר תקופה ארוכה, אבל הוא אישית לא מסית. הוא אכן לא רוצה באינתיפאדה אבל הוא רוצה שירושלים תבער, מפני שזה מעלה את ירושלים לראש השיח. בחמש השנים האחרונות הפלסטינים לא מעניינים אף אחד בעולם הערבי שעסוק בעניינים שלו, רק ירושלים מצליחה למשוך תשומת לב לבעיה הפלסטינית, ואבו מאזן מנצל זאת עד דק עם אכלו לי שתו לי בירושלים. מבחינתו, המצב המושלם הוא שירושלים תבער אבל שהלהבות לא יגיעו עד לרמאללה. הפתרון, מבחינתנו, הוא הצפת השטח בכוחות ביטחון. בסופו של דבר, אין להם אנרגיות בלתי נגמרות ובעיקר אסור לנו להיות רחמנים ולרוץ ולפתוח מוקדם מדי את השערים, עד שהמצב לא יירגע, השערים בינינו לבין השטחים חייבים להישאר סגורים".
יוסי קופרווסר:
“גל הטרור הזה הוא תוצאה של מסכת הסתה שתפקידה לקבע שנאה ליהודים ולמצב את הפלסטינים כמי שיקריבו את עצמם וייאבקו למען חיסול הישות הציונית. הפלסטינים בשטחים רוצים שנעזוב את הר הבית ואת השטחים ואת המדינה בכלל. הם מאוד לא אוהבים אותנו. כשיסתבר להם שזה לא בר מימוש הם יירגעו לפרק זמן מסוים, ההתלהבות מהפיגועים שהיא גם ספונטנית אבל לא לגמרי מנותקת מההנהגה תפחת אם כי לא הולך להיות איתם הסדר.
“כדי להביא את גל הטרור לסיומו צריך להגביר את הענישה ואת ההרתעה, אפשר לפעול נגד משפחות הדוקרים, למצוא את נקודות התורפה של הדוקרים ולאיים בפגיעה בהן, ויש להם כמה נקודות תורפה כמו משפחה, בית, דברים כאלה. ככל שנמצא מהר יותר את נקודות התורפה, כך הגל הזה ידעך".
אורן שחור:
“ההסתה נגדנו לגבי הר הבית והעובדה שאבו מאזן חלש ולא שולט במה שקורה הן בין הסיבות העיקריות לגל הטרור. אם נוסיף לזה את מאבקי הירושה, נקבל מצב שבו אבו מאזן לא יכול להשתיק את הרחוב מפני שברגע זה שולטים שם כל מיני כוחות, ביניהם מוחמד דחלאן ואחרים. הצעדים שראש הממשלה ושר הביטחון נוקטים הם נכונים. הם מנסים לגרום לכך שהסיר המבעבע לא יגלוש. מה שנשאר לו זה רק לקוות לטוב".
ליאור אקרמן:
“אבו מאזן לא כל כך יודע מה הוא רוצה, הוא אומנם לא מעודד טרור כפי שערפאת עשה באינתיפאדה השנייה, אבל הוא מסית במשך חודשים ארוכים נגד מדינת ישראל. בהיעדר תהליך מדיני אנחנו מקבלים אוכלוסייה מתוסכלת שחיה בסיר לחץ שמתפרץ. מי שדוקר יהודי משדרג מיד את מעמדו, ולכן הם עושים את זה. בפועל יש לנו סמי־אינתיפאדה, צריך רק פתיל קטן כדי להבעיר את השטח. גל הטרור הנוכחי אולי ידעך, אבל האינתיפאדה בפתח מפני שגם בצד הפלסטיני וגם בצד הישראלי אין מנהיגות שעושה משהו למען התקווה באזור וכשאין תקווה הולכים לאחור.
“כדי להרגיע את המצב אנחנו צריכים לאסור עלייה להר הבית ולהעביר מסרים שאנחנו לא משנים שום דבר בסטטוס קוו. חייבים גם להגביר את הענישה. אנחנו מענישים מעט מדי ומאוחר מדי. אפילו לאטום בית לוקח חודשים. אנחנו חלביים מאוד בתגובה לטרור, גם כל ההנחיות האלה של כן לפתוח באש ולא לפתוח באש נגד מיידי אבנים מחלישות אותנו. הפלסטינים מבינים שאנחנו מגבילים את עצמנו, שלא עומד מולם מישהו שנלחם בטרור בכל מחיר וזה נותן להם חופש פעולה".
מה עושים עם חמאס בעזה?
אבי דיכטר:
“חמאס נמצא גם בשטחים ולא רק בעזה, אם כי בשטחים הוא לא שולט ולכן השפעתו פחות מורגשת. למזלנו, המצרים מטפלים בחמאס בעזה אחרי שיצרו לינקג' בין חמאס בעזה לבין מחוז סיני. המצרים מטפלים בחמאס כאילו היה דאע"ש, הם מציפים את המנהרות במים שזה לא עניין של מה בכך, וזה החלק הטוב מבחינתנו, מפני שהפעילות של המצרים מקשה מאוד על חמאס. ברצותם המצרים פותחים את הברז וברצותם הם סוגרים אותו. ובכל זאת אנשי חמאס מגיעים לגדר מפני שחמאס רוצה להראות שהוא עושה משהו נגד ישראל. אם כי רבים מהצעירים שמגיעים לגדר הם דווקא אנשי הג'יהאד האסלאמי ולא אנשי חמאס. הג'יהאד האסלאמי הוא ארגון קטן בעזה, אבל אנשיו לא קיבלו כבר חצי שנה משכורות אחרי שאיראן הפסיקה לממן אותם, ולכן הם מגיעים לגדר כדי להפנות אליהם תשומת לב ולזכות במימון.
“חמאס נאלץ להוכיח שהוא לא נשאר מאחור ושולח את אנשיו לגדר כדי לצאת טוב בציבור בעזה. בכל מקרה ההמונים האלה על הגדר יוצרים מצב מסוכן מאוד לישראל מפני שהגדר נמצאת במרחק של 800 מטרים בלבד משדרות ומיישובים נוספים. הפעילות של הצבא נגדם נחושה וטובה, אבל כשהם נהרגים על הגדר הם שולחים רקטות לישראל ועוסקים בהסתה בשטחים".
יוסי קופרווסר:
“חמאס נחוש להראות שהוא תורם משהו למאבק ולכן שולח את אנשיו לגדר. יכול להיות שבשלב מסוים חמאס יגידו הוכחנו שגם אנחנו תורמים משהו למאבק, אבל חבל שהילדים שלנו ימותו על הגדר. עד שזה יקרה חייבים למנוע את כניסתם גם בכוח".
אורן שחור:
“בתוך כל הכאוס הזה חמאס לא מוותר על הבעת העמדה שלו. חמאס מזכיר לי דוד רותח שנקודת הרתיחה שלו לא ברורה. המצב שם בהחלט יכול להתדרדר. כרגע אנחנו עושים הכל כדי שהמצב לא יגיע לנקודת הרתיחה".
ליאור אקרמן:
“האינטרס הרשמי של חמאס בעזה הוא להוריד את גובה הלהבות ולהרגיע. הצעירים אומנם רצים לגדר אבל לא ברור מי שולח אותם ומה המטרה. יש הבדל בין פרובוקציות בגדר לבין פיגועים. הם מנסים לעצור את הפיגועים מפני שזה לא נוח מבחינתם, הם עדיין לא מאורגנים לזה. אסור לטעות, חמאס רוצה עימות, אם כי הוא רוצה שזה יקרה ברגע הכי נוח עבורו והרגע הזה עדיין לא הגיע. הם יתחילו לשגר רקטות אבל כמו עם הפיגועים הם יעשו את זה כשהם יהיו מאורגנים.
“המענה למצב הזה הוא לא פעילות צבאית או פעילות של השב"כ אלא מענה מדיני. חייבים לייצר ערוצי הידברות מדיניים. יש לנו פרטנר בעייתי אבל היעדר כל עשייה מדינית יוצר לחץ בשטח. אומנם אין ברירה ואנחנו חייבים ליזום מהלכים התקפיים ותגובות קשות מול פגיעות בנו, בהיעדר תגובות כאלה אנחנו מאבדים את יכולת ההרתעה שלנו לאורך השנים, אבל אין תחליף לפעילות מדינית".
מה עושים בסוגיית ערביי ישראל?
אבי דיכטר:
“הסיפור שלהם עכשיו שונה מהפעמים הקודמות. אומנם יש שם ערבים שמדברים נגד מה שקורה, אבל יש לא מעטים שכשהם רואים הזדמנות להסלים אז הם מסלימים את המצב. ההסתה של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית היא בין האחראיות למה שקורה בשטח.
“אומנם כל ערבי ישראלי יודע שזה שקר, שאנחנו לא מתכוונים לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית, ובכל זאת על חלק מהאנשים ההסתה הזאת עובדת. חבל שחברי הכנסת הערבים לא מרגיעים את הרוחות כמו שניסה לעשות ראש עיריית נצרת. המשטרה פועלת שם בצורה נכונה. הזרמת כוחות מאסיבית ככה שכל מחבל רואה חייל ושוטר עוד לפני שהוא רואה אזרח היא הדבר הנכון לעשות".
אורן שחור:
“עלולים להיות שם עימותים רציניים, המצב בקרב ערביי ישראל עלול להתפתח למהומות קשות. אנחנו חייבים להשגיח שלא יתסיסו את ערביי ישראל, להזרים שוטרים למקום ולהגביר את פעילות השב"כ".
יוסי קופרווסר:
“יש ביניהם מכל הסוגים אם כי באופן כללי הם פחות מתלהבים מפיגועים, רובם חושבים שהם לא צריכים להיות חלק מהאלימות אם כי יש גם כאלה שמצדדים בפיגועים. צריך לנהל איתם שיח מאוד אינטנסיבי שיסביר להם שזו תהיה טעות מבחינתם ללכת בכיוון של האלימות, חלקם יודעים את זה.
“חייבים להמשיך איתם בכיוון של היחס השווה וההוגן. חלקם סבורים שהיחס כלפיהם אינו הוגן ושווה, והבעיה העיקרית שלנו היא עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שמוביל חלק מהמאבק הזה. הפתרון לזה הוא יצירת הרתעה אצל הגורמים הקיצוניים והוצאת התנועה האסלאמית מחוץ לחוק".
ליאור אקרמן:
“רוב ערביי ישראל לא מתעניין בטרור. יש אצלם גורמים קיצוניים, כמו אצלנו, שמלבים את האש, ביניהם חברי הכנסת הערבים שמבעירים את השטח, אבל בסך הכל רק כמה עשרות פעילים מתוך מיליון וחצי ערביי ישראל אחראים להתלהטות הרוחות. אני לא רואה אצלם אינתיפאדה אם כי קיים שם תסכול ארוך שנים שלא מטופל.
“יצחק רבין היה הראשון שדיבר על העברת תקציבים מאסיבית למגזר הערבי, אבל אריאל שרון כראש ממשלה היה הראשון שבאמת העביר להם את הכסף, אני יודע כי הייתי שם, וגם אז הסכומים המובטחים הועברו רק בחלקם. המדינה מזניחה אותם באופן מוחלט, וזה עלול לקרב אותם ללאומנות. רק מכבים שריפות, וככה זה נראה וחבל, מפני שרובם אינם מתעניינים בטרור".