־13 ביולי 1992 הציג יצחק רבין בפני הכנסת ה־13 את ממשלתו השנייה באמרו: “חברי הכנסת, נא לרשום בפניכם כי ממשלה זו נחושה בדעתה להשקיע כל שצריך למען הביטחון הלאומי והאישי, למען השלום ומניעת מלחמה, למען חיסול האבטלה, למען העלייה והקליטה, למען צמיחה כלכלית, לביצור יסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק, למען הבטחת שוויון לכל האזרחים וזכויות האדם”. כך חשב, כך אמר וכך עשה.
ממשלת רבין השכילה לקרב בין אזרחיה היהודים ואזרחיה הלא יהודים - ערבים, דרוזים, בדואים, נוצרים ומוסלמים. היא פעלה למען הגברת השוויון ותחושת השותפות האזרחית, היא השקיעה בתשתיות ביישובי המגזר הערבי, ביד מושטת לדו־קיום. הממשלה השוותה את קצבאות הילדים ללא הבדל לאומי או דתי. יחסיו של יצחק עם ארצות הברית הגיעו לשיא, הן מצד הממשל האמריקאי והן מצד התמיכה הדו־מפלגתית של הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד.
דרכו של רבין נותרה בקרבנו. היום, יותר מתמיד, אנו חסרים את מנהיגותו של רבין, מנהיגות בעלת חזון ברור המעוררת תקווה בלב העם. מנהיגות אמיצה היודעת לקבל הכרעות קשות כפי שידע רבין וכפי שידע בן־גוריון - ובראשן ההכרעה ההיסטורית כי עתידה של מדינת ישראל יישמר כמדינה יהודית ודמוקרטית רק אם נדע לשמור על הרוב היהודי ולהיפרד לשלום משכנינו הפלסטינים. זוהי הדרך שנותרנו ללכת בה, דרך של פשרה היסטורית הכרחית לטובת עתיד ילדינו ולטובת עתיד מדינתנו.
התרעות פיקוד העורף