אפקט הפחד: האם כולנו נפגעי חרדה ואילו סימנים דורשים טיפול?

הסימנים של גל הטרור ניכרים היטב על אורח החיים של כולנו – אנחנו פחות מסתובבים ברחוב, נועלים את הרכב מרגע שנכנסנו אליו ונושאים איתנו כלי הגנה כאלה ואחרים. האם זה נורמלי, ומתי התגובות דורשות התייחסות?

כרמית ספיר ויץ צילום: מעריב אונליין
מעריב אונליין - זכויות יוצרים
מעריב אונליין - זכויות יוצרים | צילום: מעריב אונליין
3
גלריה

א' נוהגת בשבועות האחרונים לנעול את כל דלתותיו של הרכב שלה מבפנים ברגע שהיא נכנסת לתוכו.

ש’, אם לשלושה, ציידה את כל ילדיה בתרסיס פלפל. י’, נער בן 14 מירושלים, מספר כי אחד מחבריו לכיתה, המחזיק במדליה בינלאומית בטאקוונדו, העביר בהפסקה שיעור בהגנה עצמית לחבריו, “למקרה שיבוא מחבל עם סכין”.

על אחיו הצעיר של י’ נאסר לחזור מבית הספר לבד, ולפיכך סבו וסבתו הפכו לנהגים הצמודים. גברים, נשים, זקנים וטף צימחו עוד זוג עיניים בגב. “המצב”, הם אומרים. מילה אחת ויחידה הטומנת בתוכה מציאות שלמה. מציאות שבה כולנו נתונים בדריכות וחשש, כי הטרור מגיע לכל מקום ולכל אזרחי המדינה.


איתן אדר, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט בת.ל.מ - מרכזי מומחים בפריסה ארצית לייעוץ, אבחון וטיפול פסיכולוגי - מונה את סימני האזהרה שיש לשים לב אליהם. הראשון - שינוי בהתנהגות החורג מהנורמה של האדם. השני - הימנעות מיציאה מהבית ומניעה מילדים לצאת מהבית. השלישי - בעיות שינה חריפות – סיוטים הקשורים לפגיעה בבני משפחה ומקורבים. הרביעי - חוסר שקט נפשי ועצבנות. החמישי - ניתוק מהחברה וחוסר רצון במגע עם אחרים. השישי והאחרון מתייחס לילדים: רגרסיה (נסיגה) בהתנהגות, למצב תלותי יותר, שונה מגילם. “התנהגות ההורה שוות ערך להתנהגות הילדים. הורה עצבני ולחוץ משליך את ההתנהגות על הילד, ולכן יש לשים לכך לב”, אומר אדר. “כל אלה יכולים לגרום לפוסט טראומה, אך נסייג שרוב האנשים מצליחים להתגבר על הפחד ולחזור לחיים הרגילים. מי שאינו מסוגל לכך או מי שמאותת סימני מצוקה, יש להתערב ולנסות להציע לו עזרה או לכל הפחות שיחה גלויה”.


“כן. את מידת החוסן החברתי ניתן למדוד, בין היתר, בפער הקיים בין ההתנהגות הציבורית בשגרה לבין ההתנהגות בימים סוערים. החברה הישראלית סיגלה לעצמה במהרה התנהגויות של שגרת חירום, המאפשרות אורך נשימה ותחושה שניתן לשלוט במצב ולקיים אורח חיים תקין או אפילו קרוב לנורמלי. לדוגמה: הממשלה והרשויות המוניציפליות מתגברות את האבטחה במוסדות השונים. קיימת פריסה רחבה של כוחות הביטחון במרחב הציבורי, וגם הסקטור הפרטי מוסיף שמירה בבתי העסקים כדי לנסות ולצמצם את התחושה בפגיעת הביטחון האישי למינימלית. אפילו הצטיידות בגז פלפל היא אחד הסממנים לכך שהציבור מצליח להסתגל למצב החדש ולהמשיך בשגרת יומו. המשק אינו נפגע, מוסדות הלימוד והשירותים הקהילתיים מתנהלים כרגיל, ולא רק הם. מקומות בילוי אינם נסגרים, בתי הקולנוע, הקפה והקניונים ממשיכים לתפקד, גם אם בהיקף פעילות מצומצם יותר, ונשארים פתוחים גם בימים שבהם היו שלושה ניסיונות לפיגוע. לא מדובר בכוחו של הרגל או בזלזול באיום, אלא בהסתגלות”. ד

תגיות:
פיגועים
/
חרדה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף