"במהלך עבודתי הן ברדיו והן בטלוויזיה נזדמן לי לראיין את דוד בן־גוריון יותר מפעם אחת, ולמעשה כמעט בכל אחת מהתחנות שלו בפוליטיקה. אקדים ואומר כי היה זה תענוג מפוקפק למדי לראיין את האיש שהפך לאגדה עוד בחייו. בראיונות עם בכירים קורה שהמרואיין אינו מרוצה מן השאלה, או שהוא מזעיף פנים ולפעמים אף מעיר על עזות המצח של המראיין, אך בן־גוריון לא עסק בזוטות. התנהגותו של המראיין לא השפיעה עליו כהוא זה והוא ראה בו שופר לכל דבר ומובן - כלי שבאמצעותו יוכל להעביר את המסרים שבחר להעביר, תהיינה השאלות שיישאל אשר תהיינה..." (איש התקשורת המיתולוגי אלימלך רם ז"ל מספר בספרו "בקול רם" איך זה עבד מאחורי הקלעים).
הזעם כלפי כלי התקשורת בגל הטרור הנוכחי התבטא, בין היתר, בתקיפה של צוות החדשות של ערוץ 2 לאחר פיגוע הדקירה שהתרחש בחודש שעבר ברחוב ארלוזורוב בעפולה. ההמון שהיה במקום הכה את כתב הערוץ, פוראת נסאר, את הצלם ואת המפיק, והשלושה פונו לבית החולים.
התקשורת הפכה לקורבן של עצמה כאשר כלי התקשורת מתחרים זה בזה מי יהיה מהיר יותר בהבאת החדשות, ואז מערכת הסינון בעייתית יותר.
מה זה משנה בעצם איך התקשורת מציגה את הדברים? אם התקשורת הייתה באמת בעלת השפעה מכרעת, הימין לא היה בשלטון כל כך הרבה שנים.
התרעות פיקוד העורף