ענף השחמט נופל בארץ בין הכיסאות. מצד אחד, לא ממש מחשיבים אותו כספורט, הרי לא רצים שם, לא מזיעים והדופק לא עולה. מצד שני, אין הרבה ענפים שיכולים להתגאות בהישגים כמו אלה שהביא, למשל, סגן אלוף העולם, רב אמן בוריס גלפנד.
אז מאחר שהמדינה לא כל כך עזרה בסיוע פיננסי, החליטו ראשי האיגוד לנסות את מזלם אצל מפעל הפיס. “היום אתה רואה מישהי אומרת ‘סיימתי ללמוד תודות למפעל הפיס', או ‘התקבלתי לעבודה בגלל מפעל הפיס'", מספר מנכ"ל איגוד השחמט, אריק אלדר. “מפעל הפיס עוסק גם בסיוע ובתרומה לקהילה. הוא מעורב בפרויקטים ומיזמים שונים שמעודדים אנשים להגיע להישגים. הוא מחפש ואנחנו באנו עם רעיון לשיתוף פעולה".
לפני שלוש שנים ישבו אנשי האיגוד עם ראשי מפעל הפיס והחליטו שיש פה אפשרות קוסמת להביא את התחביב היוקרתי לכל בית. “בזכות בוריס גלפנד, סגן אלוף העולם, הפך השחמט לספורט פופולרי בישראל", אומר יו"ר מפעל הפיס, האלוף במיל' עוזי דיין. “מפעל הפיס רואה במשחק השחמט כלי חינוכי, תרבותי, המייצג מצוינות. כלי נפלא לפיתוח החשיבה, הסבלנות, ההצלחה, יכולת פתרון בעיות, מיקוד ויצירתיות".
לכן הוחלט באותה ישיבה על שלושה מיזמים משותפים. הראשון - שחמט לכל ילד, השני - משחקים סימולטניים, והשלישי - אליפות ישראל, והדגש מבחינת דיין היה אחד ועיקרי - הפריפריה.
פרויקט שחמט לכל ילד הוא בעצם ספינת הדגל של המיזמים. הוא התחיל לפני שלוש שנים בשמונה יישובים, עלה ל–16 והיום הוא מתקיים ב–34 מקומות ברחבי הארץ. אפשר למצוא אותו בין היתר בעפרה, בית אל, חצור הגלילית, רמלה, לוד, קריית שמונה, בית שאן, קריית מלאכי, ערערה, סכנין וכפר קמא.
מדובר בשיתוף פעולה בין ראשי היישוב, הנהלות בתי הספר ומשרד החינוך. בכל אחד מהמקומות נבחרות שלוש כיתות ב' שמתחלקות לשניים, עד 20 תלמידים בקבוצה. הכיתות מקבלות במסגרת שיעורי החובה שעתיים שבועיות של שיעורי שחמט ממדריכים מקצועיים ששולח אליהן איגוד השחמט.
“אנחנו מספקים להם את החומרים ומגיעים עם ציוד ומדריכים שעברו הכשרה", מספר אלדר, מנכ"ל איגוד השחמט. “בלי מפעל הפיס זה לא היה יוצא לפועל. יש לי את האנשים והידע, אבל אם מישהו לא היה עוזר במימון ומשתתף בחזון לא היה לנו סיכוי. בא עוזי דיין והניף את הדגל והוא צובר הצלחה משנה לשנה".
מה בעצם תורם השחמט לאותם ילדים?
“השחמט הוכר, על פי מחקרים שונים, ככלי רב ערך הנותן לעוסקים בו סיוע בתחומי המדעים המדויקים, כולל פיתוח מודעות בנושא תחרותיות, יכולת ריכוז, יכולת ניתוח והערכת מצבים. השחמט הוא כלי רב ערך גם בתחומי החברה והקהילה. די לראות את הפעילות במתנ"סים, במרכזים הקהילתיים ואפילו בגנים הציבוריים, על שולחנות שהעירייה מספקת. תרומה נוספת נמצאת בקליטת העלייה. העולים מחבר העמים הביאו כמות עצומה של שחקנים שהם רבי אמנים, המלמדים ילדים. הפרויקט הזה מופעל במקומות שבלעדינו הוא לא היה מגיע לשם. פריפריה ויישובים לא חזקים מבחינה סוציו–אקונומית".
הנה, אלופת ישראל עד גילאי 10 היא הודא קאסם, מהעיר טירה שבמשולש, והיא לא המצטיינת היחידה. “האימונים שלנו מתחילים מהשלב המקדמי הכי הכי התחלתי", מספר אלדר. “אנחנו מראים לילדים מה זה לוח משחק, כמה משבצות יש בו, כמה כלים. אחרי זה מלמדים חוקים וטכניקות, וחלק מהחניכים מסיימים את השנה ומופנים למסגרות קהילתיות. במתנ"ס יש חוגים, במועדון המקומי יש חוגים".
אתם כבר שמים לב לשינוי במקומות שהייתם בהם?
“מפעל הפיס רוצה רק פריפריה, ואין ספק שההגעה שלנו עושה משהו. תוך שנה־שנתיים יש מהפך. שחקנים, שלמדו, נרשמים לקורס מדריכים ולומדים שחמט ברמה הרבה יותר גבוהה. יש מועדונים ויש חדרים ויש הרצאות. אתה בא למתנ"ס ורואה בצד אחד שמשתוללים עם כדורסל ובצד שני 30 ילדים משחקים שחמט".
אלא שהשידוך עם מפעל הפיס הוא, לצד התמיכה הגדולה, גם תובעני. יש סטנדרטים גבוהים שבהם איגוד השחמט צריך לעמוד אם הוא מעוניין ששיתוף הפעולה יימשך בעתיד.
“אתה לא יכול לבצע בשטח חוגים נחמדים וסימפטיים כרצונך", מודה אלדר, מנכ"ל איגוד השחמט. “מפעל הפיס דורש דוחות מסודרים עם שמות של ילדים, קבוצות. לראות את ההסמכה של המדריכים ולדעת אם הם הוכשרו כמו שצריך".
במפעל הפיס מספרים שההקפדה על הפרטים נועדה לסייע לעמוד במטרות שהם הציבו. “המטרה של הפיס היא החדרת השחמט על כל יתרונותיו לעיירות פיתוח, לפריפריה, ליישובים ערביים, בדואיים, יהודיים ודרוזיים", מדגיש ארז גרניט, מנהל מלגות ומענקים במפעל הפיס. “זה יביא גם לשיפור התדמית של היישובים ולשיפור פלאי ביכולות הילדים".
ענף הישגי מאוד
שחמט לכל ילד הוא לא הפרויקט היחיד שמריצים ביחד מפעל הפיס ואיגוד השחמט. הם ארגנו כבר ב־20 יישובי פריפריה אירוע תרבות ייחודי - ערב של משחקים סימולטניים נגד שחמטאי רב אמן.
מדובר בשחמטאי־על שהאיגוד שלח למקומות כמו כרמיאל, בקה אל־גרבייה, שדרות ועכו, שם הוא התמודד במשחקי רצף מול שחמטאים מקומיים. הכוונה הייתה לתת במה לשחקנים חובבים, אבל כאלה שיש להם ידע. “נציגי מפעל הפיס מגיעים באופן אישי לכל תחרות", מספר אלדר. “עוזי דיין, בכבודו ובעצמו, הגיע ל–90% מהמשחקים הסימולטניים שקיימתי ביישובים בדואיים וערביים, ואם הוא לא יכול היה להגיע, אז הגיע ממלא מקומו".
לאחד המקומות הגיע למשל רב האמן יהודה גרינפלד, שהוא אלוף העולם לכבדי שמיעה, והלהיב עשרות משתתפים שבאו לנסות את מזלם מולו. “משחקים ילדים בני 8 ומבוגרים בני 80", מספר אלדר. “אתה מזמין את כולם לאולם גדול, בדרך כלל אולם המתנ"ס, מקשט אותו יפה ומכניס את הבאים לתחושה שהם מגיעים לאירוע מיוחד. כל מתחרה מקבל תעודת השתתפות".
בניגוד לכדורגל, למשל, השחמט הוא ענף שהביא לנו הרבה מאוד הישגים בזירה הבינלאומית. אין הרבה מדינות שיכולות להתהדר בסגן אלוף עולם כמו בוריס גלפנד או באנסטסיה וולר, זוכת מדליית הזהב ב–2013 באליפות אירופה לילדות עד גיל 10. לפני שנה אירחה ירושלים את האירוע היוקרתי של אליפות אירופה בשחמט שכללה 250 משתתפים מ–33 מדינות, גם באירוע הזה נתן מפעל הפיס את חסותו.
המיזם השלישי שאיגוד השחמט ומפעל הפיס משתפים בו פעולה הוא אליפות ישראל. שוב, אין סיכוי שעיר נוצצת תזכה לארח את האירוע. יו"ר מפעל הפיס כבר הודיע לאיגוד שאם הוא רוצה עזרה, הוא יצטרך לקיים את האליפות בעיר מהפריפריה.
לכן, לפני שנתיים הייתה זו עכו שאירחה את אליפות ישראל, בשנה שעברה באר שבע, והשנה זו אמורה להיות טבריה שתזכה בכבוד. גוף כמו מפעל הפיס יכול באמת לחולל מהפך בענף כמו שחמט. לקחת ילדים מכיתה ב' ולתת להם את הכלים והתנופה הראשונה.
“לבקש מילד לשבת תשע שעות, כמו באליפות ישראל? בשביל זה צריך להיות קצת חננה ושרוט, אבל אנחנו לא שם", מדגיש אלדר. “ילד שמקבל הדרכה מאיתנו מקבל כלים כמו יכולת למידה, תכנון צעדים קדימה, ריכוז, תחרותיות ולאחר מכן, בשלבים הרבה יותר מתקדמים, הוא מגיע לאליפויות ומסוגל לשבת גם עשר שעות על כיסא. הם מרוויחים בגילים האלה מורה פרטי. אנחנו מאמינים בחזון שהוא שחמט בכל בית בישראל, בעזרת מפעל הפיס ובסיועו".