ענף השחמט נופל בארץ בין הכיסאות. מצד אחד, לא ממש מחשיבים אותו כספורט, הרי לא רצים שם, לא מזיעים והדופק לא עולה. מצד שני, אין הרבה ענפים שיכולים להתגאות בהישגים כמו אלה שהביא, למשל, סגן אלוף העולם, רב אמן בוריס גלפנד.
“השחמט הוכר, על פי מחקרים שונים, ככלי רב ערך הנותן לעוסקים בו סיוע בתחומי המדעים המדויקים, כולל פיתוח מודעות בנושא תחרותיות, יכולת ריכוז, יכולת ניתוח והערכת מצבים. השחמט הוא כלי רב ערך גם בתחומי החברה והקהילה. די לראות את הפעילות במתנ"סים, במרכזים הקהילתיים ואפילו בגנים הציבוריים, על שולחנות שהעירייה מספקת. תרומה נוספת נמצאת בקליטת העלייה. העולים מחבר העמים הביאו כמות עצומה של שחקנים שהם רבי אמנים, המלמדים ילדים. הפרויקט הזה מופעל במקומות שבלעדינו הוא לא היה מגיע לשם. פריפריה ויישובים לא חזקים מבחינה סוציו–אקונומית".
“מפעל הפיס רוצה רק פריפריה, ואין ספק שההגעה שלנו עושה משהו. תוך שנה־שנתיים יש מהפך. שחקנים, שלמדו, נרשמים לקורס מדריכים ולומדים שחמט ברמה הרבה יותר גבוהה. יש מועדונים ויש חדרים ויש הרצאות. אתה בא למתנ"ס ורואה בצד אחד שמשתוללים עם כדורסל ובצד שני 30 ילדים משחקים שחמט".