הכנסת תציין היום את יום השוויון לאנשים עם מוגבלויות, ביוזמת חברי הכנסת אילן גילאון (מרצ) וקארין אלהרר (יש עתיד). זאת לאחר שרק השבוע אישרה ועדת השרים לחקיקה את תמיכתה העקרונית של הממשלה בתיקון חוק חובת המכרזים, למתן תמריץ להעסיק אנשים עם מוגבלות, באמצעות מתן יתרון במכרזים למי שכבר מעסיקים אותם. 



את הצעת החוק יזמה עמותת ידיד וקידם אותה עוד בכנסת הקודמת ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), שאמר ל"מעריב־השבוע": “המדינה מצהירה ללא הרף על החובה לשלב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, אבל איכשהו התחמקה עד היום מלהחיל על עצמה את אותו העיקרון ומצפה שהשינוי יקרה מעצמו. ההשתלבות בתעסוקה פותחת הזדמנות לחיים עצמאיים ובעלי משמעות, ולכן אני נאבק על הצעת החוק הזאת כבר כמה שנים”.
 
למרות התיקון לחוק, שוויון הזדמנויות בשוק התעסוקה לאנשים עם מוגבלויות הוא סוגיה כאובה ומתמשכת. לפני שנה הסתיים מאבק מתוקשר של ההסתדרות בנושא, בצו הרחבה המחייב כל אדם בשוק הפרטי המעסיק למעלה ממאה עובדים בהעסקת בעלי מוגבלויות בשיעור של 3% לפחות מכוח האדם. אלא שבמציאות האכיפה דלה, ואנשים רבים, בהם בעלי כישורים מוכחים, מוצאים עצמם מול דלתות סגורות, בפרט בעלי המוגבלויות הקשות יותר.
 

מסמך מקיף שהוציא משרד הכלכלה לפני שנתיים מצא כי אף שבישראל יש כ־780 אלף אנשים עם מוגבלויות, רק כ־51% מהם מועסקים במשק, ורק 34% מבעלי המוגבלויות החמורות מועסקים, לעומת 76 אחוזי העסקה בקרב כלל האוכלוסייה. 
 
יש לציין כי כמעט כל בעלי המוגבלויות מועסקים במקצועות מהדרג הנמוך מבחינת השכר והכישורים, שאינם הולמים את הפוטנציאל של העובדים. מדובר בלא פחות מ־390 אלף ישראלים שבעל כורחם אינם עובדים. אנשים עם מוגבלות הם 18% מהאוכלוסייה בגיל העבודה.

התקווה של מעיין

דוגמה לפנים שמאחורי הנתונים אפשר למצוא בסיפורה של מעיין אייקיליס (31) מחולון, מנהלת מסעדת "בלאק אאוט" במרכז "נא לגעת" ביפו, המשלב בתוכו תאטרון, מסעדה ובית קפה שמפעילים בעלי מוגבלויות חירשים ועיוורים. מדובר באחת מחמש מסעדות יחידות מסוגן בעולם. 
 
מעיין נולדה בכרמיאל וכבר מלידה התגלתה אצלה לקות ראייה חמורה, כך שכמעט שאיננה מסוגלת לראות. היא התחילה את המסע המפרך להשתלבות בעולם הבוגר במסעדת מזון מהיר, אבל פוטרה משום שבקושי ראתה את הכתוב על מסכי ההזמנה ועשתה טעויות בהזמנות.


"חוסר הביטחון הוא משהו שלא מדברים עליו", מעיין אייקיליס. צילום: ללא קרדיט
בהמשך, כשעבדה בקפטריה אחרת, היא כבר למדה את הלקח: "פשוט לא אמרתי למעבידים שלי ולמדתי שיטות, כמו לזכור כפתורים בעל פה בקופה, להסתכל מקרוב כשאף אחד לא רואה וכדומה. חוסר הביטחון הוא משהו שלא מדברים עליו. 
 
"היום, בזכות 'נא לגעת', אני מדברת מול אנשים כל ערב, דבר שלא חשבתי שאוכל לעשות אי פעם. אבל אין כמעט מסגרות כאלה. היום יש לי כלים להתמודד בעולם העבודה, כלים שלא הייתי יכולה לרכוש כמעט בשום מקום". 
 
למרות הקושי, מעיין התעקשה להתנדב בצה"ל ולשרת שירות מלא, לאחר שסיימה בגרות מלאה והמשיכה לתארים ראשון ושני בפסיכולוגיה ובחינוך. ובכל זאת, הלחימה המתמשכת בחיים נעצרת כשזה מגיע לשוק העבודה. "הפחד לנסות הוא עניין חברתי. אף פעם לא אומרים לך בפנים שזה בגלל שאת עם מוגבלות. זה תמיד בתירוצים ובהתחמקויות על כישורים וניסיון". 
 
למרכז "נא לגעת" הגיעה מעיין לפני כארבע שנים והשתלבה מיד כמלצרית במסעדת "בלאק אאוט". לאחר מכן מונתה למנהלת המסעדה היחידה בישראל שהיא בעלת לקות ראייה. היא בעצמה מודה שהתמזל מזלה גם למצוא עבודה וגם להתקדם בה, משום שמדובר במקום עבודה ייחודי מאוד, אי של שפיות בתוך עולם סגור ומסוגר לרבים מאיתנו.