ערך: אסף נבו

רן שריג ודנה ספקטור מ"רדיו ללא הפסקה 103FM" ראיינו את איילה חסון לרגל המעבר של מערוץ 1 לערוץ 10. "אני לא עושה הצגות", אמרה חסון לשניים, "אני מביאה את מי שאני. אם לא היה לי להט אז הייתי הולכת לעבודה אחרת. יש עבודות שאם אין בך להט אז אתה חייב לעבור מקצוע לאלתר".

חסון: "אני לא רואה את זה כשליטה. בסופו של דבר זה כמו אורקסטרה. צריך להביא את הדברים, ולהביא אותם בתזמונים, ובקצב הנכון. צריך שתהיה משמעת שידור, זה לא שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. גם לי יש משמעת שידור".

רן: "אצלך חייבים לראות כי יש תחושה שאת עומדת להתפרץ בכל רגע".
חסון: "אני מאמינה שעיתונות זה לא תיאטרון. לכן אתה צריך להיות מאוד אותנטי ואיכשהו יכול להיות שהדברים האלה עוברים".
דנה: "כשהיית צעירה ניסו לאלף אותך שתהיי 'ילדה טובה' עם פן?"
חסון: "לא ניסו לאלף אולי. היה משהו טוב באנרכיה שהיתה בערוץ 1, שכל אחד, אם היו לו את היכולות, היה יכול להתפתח איך שהוא רוצה, לאן שהוא רוצה".
"היתה לי שמחה אדירה השבוע, בהרבה מובנים, למרות שהיום ספציפית היה יום עצוב", סיפרה חסון. "יצאתי עם צוות לצלם כתבה, כתבה ראשונה למגזין של ערוץ 10. ישבתי בחדר עריכה, ועבדתי עם אנשים מעולים, ונהניתי בצורה בלתי רגילה. אין דבר כזה כיפי ואדיר כמו לצאת ולצלם כתבה, לראיין, לעשות דוקו, ולשבת בחדר עריכה ולהתלבט מה כן ולא וכו'. מתוך כל ההתרגשות האדירה של העשייה, ושמשנים את האולפן ומכינים אותו לקראת יום שישי, וכל ההכנות וכל ההירתמות וכל ההתגייסות בערוץ, שזה מחמם את הלב, אז יש את חדוות העשייה העיתונאית האמיתית".
דנה: "אמרת שהיום היה יום עצוב. למה?"
חסון: "לא, זה משהו אישי של חבר שנדם ליבו בריצה".
דנה: "ראית שהמהדורה בלעדייך עשתה ממש מעט רייטינג? ראית אותה?"
חסון: "בוודאי שראיתי, אי אפשר היה לא לראות. אני אומרת שצריך לקחת מהעשירים לא מהעניים".
דנה: "כשאת רואה פריים שכולו רק גברים מומחים מדברים זה לא משעמם אותך? אני חושבת שלראות אישה מדברת זה פשוט יותר מעניין. משעמם לרות את ערוץ 2".
חסון: "קודם כל, אני לא רואה סיבה שבפריים יהיו רק גברים. אני לא חושבת שצריך לחפש אישה בכוח ולשים אותה, זה מעצבן אותי דווקא. תביא אישה כי אתה חושב שהיא מתאימה".
דנה: "ישבתי עם עיתונאים לבנים, שבעים, מקצוענים, חכמים ומבוגרים ממי, והם קברו את הצורה שלי, יצאתי עם דמעות, הרגשתי מושפלת. וחוץ מלהיות עציץ אפילו הגשתי כוס יין".
חסון: "אין סיבה שתמצאי את עצמך בסיטואציה כזאת. אני אף פעם לא מצאתי את עצמי בסיטואציה כזאת, למרות שניסו לשים אותי בסיטואציה כזו".
רן: "מה שנחום ברנע ניסה לעשות זה קצת לשים אותך במצב של ה'מיידלע'".
חסון: "אני חושבת שזה היה אקט של חולשה והיסטריה. לא רוצה לדון בו ממש, ולהישאב לאנרגיה לא טובה. אנשים לפעמים מוצאים את עצמם... איך אני אגיד את זה...תראו איך אני מתפתלת. אני חושבת שלקנאה אין תרופה. קנאה היא מתפתחת. יש אנשים שחיים על כדורי הרגעה, אולי ימצאו גם תרופה לזה".
דנה: מה דעתך על פרשות ההטרדות המיניות שצצות עכשיו?"
חסון: "אני לא רוצה לעשות הכללות. יש כל מיני סוגים. אני עושה אבחנה בין גבר שמנצל מרות, שזה בעיני חמור ביותר, גבר שהוא בוס של מישהי, זה לא בא בחשבון בכלל. בין אם היא רוצה או לא רוצה. היא לא רוצה. אספר לכם משהו מדהים – אמר לי איזה קצין במשטרה שאצלנו במשטרה כל ניצב שעלה במעלית ועשה משהו טס מהמשטרה, בזמן שפוליטיקאים ניהלו רומנים עם מזכירות ועם רל"שיות, ולא נגעו בהם. וזה נכון לצערי הרב. אבל מי לא נגע בהם? השוטרים, שעשו חשבון לפוליטיקאים. אז שיבוא בטענות למשטרה".
דנה: "לך זה קרה בקריירה שלך?"
חסון: "כשהייתי בתחילת דרכי העיתונאית ראיתי בכיר בתקשורת נוגע למזכירה בציצי ונתתי לו פליק על היד, באינסטינקט עמדתי והחטפתי לו ביד. והתייבשתי כי אמרתי לעצמי 'יואו, מה עשיתי?', כי הייתי בכל זאת פישרית כזאת והתייבשתי במקום שעשיתי את זה. והוא חייך במבוכה ואמר איזו אמירה כזאת, וזהו. אמירות מגעילות שמעתי, וצריך להעמיד במקום. נשים צריכות להיות חזקות ולהעמיד במקום. קל לי להגיד כאישה חזקה, ויש נשים חלשות. יש גם מצב שלא מדברים עליו, המצב של המטרידן שלא נעים להעמיד אותו במקום, זה כאילו מביך".
רן: "את חושבת שנשים יפות מוטרדות יותר?"
חסון: "לא יודעת, לא עשיתי מחקר בנושא. המטרידים הם חמדנים ורוצים לקחת את מה שלא שלהם. אני לא חמדנית אז אני לא בראש הזה".
רן: "את מדברת על כמה את חזקה, איפה את חלשה, רגישה?"
חסון: "אני גם רגישה, ואי אפשר לנסות לתקן את העולם בלי להיות רגיש, אם אתה אטום הלך עליך".
רן: "איפה את מרשה לעצמך להיות רגישה?"
חסון: "רק במסגרת מאוד פרטית ואינטימית. קצת הפתעתי את עצמי בעוצמת הרגש כשנפרדתי מערוץ 1. היתה לי בכל זאת תחושת אחריות כלפי אנשים שמאוד יקרים לי. זה היה מאוד אינטימי. אני אמא רכה, לא קשוחה. אני אומרת 'תהיי הכי רכה עם חלשים והכי קשוחה עם חזקים'. אנשים שזקוקים לך תתני את הכל, כל הסיוע, בין אם הפרטי ובין אם הציבורי. אנשים שהם חזקים לא צריך לפחד מהם".
רן: בסיפור גל בק בעצם אמרת לנו שבמדינה הזאת אם יש לך כסף אתה קטנה הכל".
חסון: "להגיד שהיה נעים שהמשפחה של הנהגת התחילו לעשות קמפיין מזוהם? אבל ממש התחסנתי בדברים האלה".
רן: "ולגבי המשפחה שלך את לא מפחדת?"
חסון: "היו לי דברים מאוד קשים, למשל אחרי פרשת בראון-חברון. זה היה כמו טירונות מטכ"ל, צנחנים וגבעתי. היו איומים על החיים, במובן הכי קשה. הגיע אדם למשטרה ואמר שהיה נוכח בסיטואציה שבה אמרו שאולי יביאו מישהו לדרוס. זה היה קשה. אבל איכשהו את מתחשלת במובנים האלה. היו הרבה עלבונות בדרך, הרבה קטעים שכל האנשים שפרסמתי בעניינם חברו יחד לכל מיני כאלה מגעילים גם בתוך הערוץ דרך אגב. מישהו פרץ למשל לתיק האישי והעביר חומר לפוליטיקאי שפרסמתי על מה שקורה אצלו במפלגה. כל מיני דברים מזוהמים כאלה. מפעילים עלייך עיתונאים, רכילאים, לא הכל נעים. אלה רגעים שהם לא נעימים".
דנה: "מה הכי מכאיב?"
"חסון: "רוע לשמו. אבל זה גם בחירה שלנו על מה להתביית ולהתמקד. צריך להתחבר לטוב איפה שצריך ולהתחבר לעוצמה איפה שצריך, להתחבר לרגישות איפה שצריך, כל המורכבות הזו".