האם אפשר להכריז על תום עידן? שלשום אישרה ועדת הבריאות את צו משרד הבריאות האוסר על עישון בכל מקום בשטחי בתי הספר ועל ביטול הקצאת חדרי עישון לצוותי ההוראה. העישון, מעתה, יותר רק בטווח של עשרה מטרים משער המוסד החינוכי. הצו לא יחול על מוסדות על־תיכוניים ועל מוסדות להשכלה גבוהה. בנימוקי אנשי הוועדה הועלו ביטויים כמו "מניעת עישון כפוי", "לחץ חברתי" ו"התמרמרות בקרב תלמידים מעשנים שרוצים זכויות כמו מוריהם המעשנים"; הממונה על מניעת סמים ואלכוהול במשרד החינוך, קרן רוט־איטח, הבטיחה כי משרד החינוך הוא זה שיאכוף את הצו, ולרגע נדמה היה שהסיגריות ייעלמו באופק.

אך האם הצו החדש אכן יצליח לצמצם את תופעת העישון בקרב בני נוער? "לא רק, אבל זה צעד בכיוון הנכון", אומרת דר' אביטל פאטו בן ארי, מקדמת הבריאות באגודה למלחמה בסרטן. "צריך להמשיך בהסברה מסיבית ולהקצות תקציבים להסברה בקרב בני נוער. צריך לזכור שחברות הטבק מוציאות כ־57 מיליון שקל בשנה על פרסום וחסויות במטרה לעודד את העישון בישראל, והאגודה למלחמה בסרטן היא הגוף היחיד בארץ שמממן תשדירים וקמפיינים תקשורתיים למלחמה בעישון".



"בהמשך לשיתוף הפעולה הפורה הקיים בין האגודה למלחמה בסרטן, משרד הבריאות והשירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך הופקו 200 ערכות למידה ייחודיות בנושא עישון בשפה הערבית, בנוסף למעל 500 ערכות שהופקו והופצו בשפה העברית. הערכה מהווה חלק מתוכנית 'כישורי חיים' הנלמדת בבתי הספר היסודיים, ומטרתה לחשוף את התלמידים הצעירים לנזקי העישון בדרך אקטיבית ומעניינת. יש להמשיך בהרחבת החקיקה לגבי מניעת עישון במקומות ציבוריים, כמו למשל במוסדות להשכלה גבוהה, גני שעשועים וכו' ובנוסף לשנות את האריזות כדי שיכילו אזהרות גרפיות על גבי החפיסה. שילוב של הסברה, חקיקה ואכיפה ושינוי הנורמה החברתית יצמצמו את תופעת העישון בקרב בני נוער".

"לפי הצו שאושר שלשום, בטווח הקצר בני נוער לא יוכלו לעשן גם ליד בית הספר, אך בטווח הארוך אנחנו מחנכים דור של ילדים שמגיל גן לא ייחשפו למעשנים על ידי מוסדות החינוך. זה צעד חשוב בשינוי הנורמה החברתית בנושא העישון בישראל".

"מבחן המידתיות"


זו לא היוזמה הראשונה האוסרת עישון במוסדות חינוך. חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2001 בנושא "מניעת עישון סיגריות ומוצרי טבק במוסדות החינוך" מציין כי עם הרחבת התקנות של החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים ב־1983, חל איסור מוחלט על עישון של תלמידים במוסדות חינוך, למעט מוסדות על־תיכוניים שבהם גיל הלומדים עולה על 18 שנים. לעובדים במוסדות החינוך הוקצה חדר נפרד, "שיש בו הסדרי אוורור הולמים ושאין בו נוכחות תלמידים". בשנת תשע"ד הודיע משרד החינוך על צאתו של פיילוט חדש לדרך בשיתוף משרד הבריאות. 200 בתי ספר ברחבי הארץ הוכרזו כנקיים מעישון. צוותי הדרכה מטעם משרדי החינוך והבריאות עסקו ב"חינוך לבריאות", ולמורי בתי הספר שבפיילוט הוצע להשתתף בסדנאות לגמילה מעישון באמצעות קבוצות גמילה מסובסדות.

דוח משרד הבריאות על העישון בישראל מעלה כי 6.1% מתלמידי כיתות ו' דיווחו שהם מעשנים לפחות פעם בשבוע, לעומת 7% מתלמידי כיתה ח'. אצל תלמידי כיתה י' נרשם זינוק והשיעור עומד על 20%. "פעם אחר פעם עולה מתוך נתונים שמתפרסמים על ידי גופים ומוסדות ידועים כגון משרד הבריאות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגופי רפואה שונים בארץ ובעולם, ששיעור המעשנים קבוע בקרב בני נוער לא רק שלא יורד, אלא אף עולה", אומר ד"ר אייל ויסבליט ממכללת אוהלו לחינוך, מדעים וספורט, ומזכיר כי העישון נקשר למחלות ונזקי גוף רבים, בהן מחלות ריאה כגון סרטן, מחלות לב וכלי דם, פגיעה
במערכות גוף רבות ועוד.

"אם נוסיף לכך את העובדה שהתחלת העישון בקרב בני נוער נעה בין גיל 12 לגיל 18, וכן שמחקרים בתחום מדעי המוח מעידים על כך שההתמכרות לסיגריות עלולה להתפתח מהר מאוד – הרי לנו הרציונל מדוע יש להקדיש הרבה יותר משאבים ותוכניות כדי למנוע את העישון בקרב בני הנוער", אומר ד"ר ויסבליט.



באגודה למלחמה בסרטן מברכים כמובן על ההחלטה. "ארגון הבריאות העולמי הכריז כי עישון הנו גורם המוות מספר 1 בעולם הניתן למניעה", אומרת ד"ר פאטו. "בישראל העישון אחראי לכ־8,000 מקרי מוות בשנה, מתוכם כ־700 מעישון פסיבי. בכל שנה מעל ל־350 אלף ימי אשפוז מיוחסים לתחלואה הנגרמת מעישון, והעלות הישירה של הטיפול בנזקי העישון למערכת הבריאות מוערכת בכ־1.6 מיליארד שקל בשנה".

"מעבר לאחריות הפדגוגית, מורים משמשים מודל לחיקוי ודוגמה לתלמידיהם, על אחת כמה וכמה בבית הספר המהווה סביבה חינוכית סטרילית", אומר נשיא מכללת חמדת הדרום הדתית האקדמית לחינוך, הפסיכולוג פרופ' יעקב רופא, שגם הוא מרוצה מההחלטה. "כאשר הם מעשנים בבית הספר הם חוטאים לתפקידם החינוכי באופן מובהק. לבני הנוער שאישיותם ודרכם נמצאת בשיא העיצוב בשנים האמורות, ישנה נטייה לחקות את המודלים הסביבתיים והחינוכיים, ולפיכך רצוי שלא יספגו דוגמאות כאלה בסביבת בית הספר, ובוודאי שלא על ידי אלה שנתפסים בעיניהם כדמויות מעצבות דרך".

לא יכול להיות שזה עלול להשיג את ההפך ולגרום למרד?
"יכול להיות שהדבר ימריד חלק מהתלמידים, אך במבחן המידתיות הדבר יועיל לרוב המוחלט - אלה שמעשנים לא יזכו לחיזוק ממי שנתפס בעיניהם כמודל לדוגמה, ואלה שאינם מעשנים לא ייחשפו לתופעה השלילית מלכתחילה".

"משטרת צללים"


אלא שיש כמובן גם מי שמתנגדים למהלך. "בלי לדבר על התופעה הכוללת, זה יכול להשיג תוצאה חלקית מאוד", אומר אליאב בטיטו, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, תלמיד כיתה י"ב בבית הספר קריית החינוך אמי"ת יהודה בעפולה. "צריך להכניס שיעורים בנושא תזונה נכונה ובאופן כללי נושאים שנוגעים לבריאות במסגרת בית הספר".

גם ג', תלמיד מהדרום, אומר ש"החשש הוא שזה יגרום לתלמידים לא להגיע או לצאת לגמרי מתחומי בית הספר, ואז כן לעשן. נכון שחלק מהתפקיד של המורה זה לראות מה התלמידים עושים וליידע את הוריהם. זה להפוך את המורים מדמות מחנכת למשטרת צללים בבית הספר".

"יש עם זה בעיה", מתוודה מורה בתיכון. "הופכים את המעשנים לנרדפים. כולנו יודעים מה המשמעות של מים גנובים ימתקו. אני אגיד לך מה יקרה בפועל. המורים המעשנים יעשנו בתוך חדר סגור והתלמידים המעשנים יברחו מחוץ לתחומי בית הספר".

"אני כמנהלת בית ספר לא מתמודדת עם זה כרגע כי זה בית ספר יסודי", אומרת מנהלת נוספת, שבית ספרה מופיע ברשימת בתי הספר שהשתתפו בפיילוט של משרד החינוך. "כן ביקשתי מאנשי הצוות המעשנים, שהם בודדים, לעשן מחוץ למבנה, בלי לדעת בכלל שזה מה שיחליטו. אולי הרגשתי כך כי הילדים קטנטנים ביסודי, ואנחנו מהווים דוגמה ומודל עבורם. אני עצמי חוטאת מדי פעם בעישון ולא מכניסה בכלל סיגריות לבית הספר. כשלימדתי בחטיבת ביניים, ידענו שיש תלמידים מעשנים ולא נקטנו צעדים כמו השעיה, אלא צעדים חינוכיים: שיחות, תוכניות למניעת עישון ועוד. קשרנו את הנושא של סיגריות לכל הנושא של מניעת התמכרויות בכלל. יש דברים שהם באחריותו של הפרט ושל הוריו. יש דברים שאנחנו לא יכולים לכפות אותם. אנחנו יכולים לכפות מצב שבו הילד לא מעשן? נראה לי מאוד קשה".

״אנחנו כבר כמה שנים אוסרים על תלמידים לעשן בשטח בית הספר״, מספר איתי בנוביץ׳, מנהל התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים (יאסא), שלא מתרגש למשמע ההחלטה. גם הסעיף מחוזר מנכ"ל משרד החינוך שפורסם בעבר, המחייב מורים לדווח להורים על ילדיהם אם עישנו, לא הפתיע אותו. "אנחנו לא ׳מדווחים׳, אבל תלמיד או תלמידה שנגלה כי הם מעשנים, בהחלט נוודא עם הוריו שהם יודעים על כך", הוא אומר. "בתיכון שלנו 300 תלמידים, ולכן לולא המורים שיעדכנו את ההורים, אין סיכוי שהורה ידע בכל שנות התיכון על אודות בנו או בתו המעשנים".

ד"ר אודי כרמי, ראש בית הספר לחינוך גופני באוהלו, מזהה במהלך האחרון לא רק חשיבות פדגוגית אלא גם ערכית, אבל גורס שיש לעשות יותר. "העישון נלווה לאורח חיים לא בריא, וזה רק מרכיב אחד במאבק, שקשור ללחץ דם ולמחלות ריאות נוספות. כל העניין של העישון הוא חלק מאורח חיים מסוים. המאבק הוא לא רק נגד עישון אלא בעד משהו: לתת אופציה לעסוק בספורט ולהציע דברים חיוביים. בתי הספר צריכים להתייחס לחינוך גופני ולהקדיש לו יותר משעתיים בלבד. המסר הוא שהמקצוע זניח ושולי, וגם השעתיים האלה הולכות לבדיקת שמות וביגוד. בעידן הפוסט־מודרני, ילדים נדבקים למסכים שלהם וכל המחקרים מראים על השמנת יתר, פחות עיסוק בפעילות גופנית, תזונה לקויה ואורח חיים לא בריא. אני חושב שטוב היה עושה משרד החינוך אם היה שוקל להגביר את השיעורים בחינוך גופני ולהכניס שעה ביום של תרבות הגוף עם הרצאות, פעילות גופנית ואספקטים נוספים. אני לא רוצה שהמורים יהיו שוטרים. ההחלטה מצוינת, אך ההסברה יותר חשובה. אנחנו מוציאים את העישון מחוץ לבית הספר, אך זה לא אומר שהם לא יעשנו. לכן צריך לעבוד על ההסברה של העניין הזה".