אחרי האונס שעבר בנה, אומרת האם: "הבן שלי ילך לאיבוד"

את אותה שעת צהריים קרירה לפני כשש שנים גלית (שם בדוי) אינה יכולה לשכוח. היא לקחה את בתה הקטנה לסידורים, משאירה את בעלה לשמור על דן (שם בדוי) בן ה־5 ועל אחיו הקטן ממנו בשנתיים. כשחזרה ובידיה שקיות הקניות הופתעה לגלות כי הבית מבהיק בניקיונו, ושני הבנים יושבים בסלון עם שיער רטוב אחרי האמבטיה. "באותו רגע ידעתי שמשהו רע קרה", היא אומרת.

"בעלי מעולם לא ניקה את הדירה, ומדוע שיקלח את הילדים באמצע היום? הייתה לי מין דאגה פנימית, כזו שיש רק לאמהות, אבל לא אמרתי דבר. בערב, כשהשכבתי את דן במיטה, ראיתי שהוא חסר מנוחה. שאלתי מה מציק לו, והוא ענה שאבא עשה לו משהו בטוסיק וכואב לו. הרגשתי כאילו מנחיתים עלי פטיש של חמישה קילו על הראש. הייתי בהלם מוחלט. לא ידעתי אם אני יותר כועסת או יותר כואבת. נשמתי כמה דקות וניגשתי לבעלי כשאני מעמידה פני רגועה. הוא כמובן הכחיש את הטענות של דן ואמר שבטח מישהו תקף אותו בגן, והוא מתבלבל. לא האמנתי לו, אבל לא אמרתי מילה כדי לא ליצור מהומה. ידעתי שלמחרת אלך למשטרה".

האב נעצר מיד והודה כי נגע בבנו. הוא הורשע בביצוע מעשה סדום ונשלח לחמש שנות מאסר. אף שאביו הורחק ממנו, הידרדר מצבו הנפשי של דן, כיום בן 11. הוא פיתח בולמוסי אכילה בלתי נשלטים, ומשקלו האמיר במהירות עד שהגיע ל־106 קילו כיום. בחודש האחרון, לנוכח שחרורו הצפוי של האב מהכלא בקרוב, החל דן לראשונה גם לגמגם ואף להרטיב במיטתו בלילות. גלית הרגישה שאינה מסוגלת להמשיך יותר. לאחר שנים שבהן פרנסה בעצמה את משפחתה, ובלי לקבל דמי מזונות לאחר גירושיה, החליטה לפנות לוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי בבקשה שיכירו בפגיעה הנפשית של בנה. לפני כחודש נדחתה בקשתה בנימוק הלא מפורט שלפיו דן אינו עומד בקריטריונים. בעקבות זאת פנתה גלית למרכז “תקווה", המסייע בהכוונה ובמימוש זכויות רפואיות, במטרה שיסייעו לה מול ועדת הערר שתתקיים בשבוע הבא.

דחיית הבקשה של גלית מעוררת את כעסו של סמנכ"ל "תקווה", ברוך עטאלי, במיוחד לנוכח העובדה כי מדובר בילד קטן וחסר ישע. "מהרגע שהפגיעה הנפשית של דן מוכחת ומגובה בחוות דעת של רופאים ופסיכולוגים, אין שום מניעה לאשר לו קצבה חודשית המיועדת לטיפולים ובמטרה לאפשר לו להשתקם", אומר עטאלי. לדבריו, גם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז בלבד זוכים לקצבה ולסיוע, כל שכן כאלה הסובלים גם מבעיות נפשיות. “80% מכלל התיקים נדחים בוועדה הרפואית, והאזרחים הנפגעים נאלצים לנסות את מזלם בשנית מול ועדת הערר", אומר עטאלי. “באופן טבעי לא כולם ששים לעשות זאת, כי מדובר בזמן יקר, בסחבת ולפעמים בתשלומים גבוהים הניתנים לעורכי דין. לצערי, רק למחצית מהלקוחות יש הכוחות הנפשיים להמשיך גם לוועדת הערר".

לגלית לא היה כל היסוס כאשר דרשה מבעלה להתגרש. היא ידעה שתתמודד עם מציאות בלתי אפשרית וחיפשה אחר עבודות שיאפשרו לה לגדל לבדה שלושה פעוטות. אלא שאז פיתח דן הפרעות אכילה קשות. "ההשמנה קרתה בקצב מסחרר מהרגע שבו אביו נעצר", מספרת גלית. "מאז, בכל פעם שקצת קשה לו, הוא מגיב באכילה. דן רעב מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ולאורך כל היום. בהתחלה חשבתי שזה משום שהוא גדל, אבל קשה שלא לראות שמדובר בסוג של אובססיה. כל איש מקצוע שבדק אותו הצביע על הבעיה הרגשית ועל רגשות התסכול. אני חושבת שהזמן היחיד שבו הוא אוכל פחות הוא ארבע השעות בבית הספר שבהן הוא בולע כדור ריטלין.

עוד אמרה כי "לאחר הלימודים דן מגיע למועדונית, ושם מגבילים את כמויות האוכל שלו, כי לא עומדים בזה. מהרגע שאני חוזרת מהעבודה והוא מגיע הביתה, מתחילה החגיגה. לפעמים אני נאלצת לסגור בפני דן את המקרר, אבל אז הוא בוכה והלב שלי נקרע. גם ככה הילדים בבית הספר לועגים לו בגלל השומן, אז למה אני צריכה להוסיף על הקשיים שלו? בשיחות בינינו דן אומר שהוא רוצה לעשות דיאטה, אבל הוא לא מסוגל כי הכל נובע מבעיה נפשית. רק כשנטפל בה, נוכל גם לפתור את הבעיה הפיזית. זה ילד קטן שעובר בדיקות דם תקופתיות, נזקק לטיפול צמוד של תזונאית והתחיל לסבול לאחרונה מבעיות בכבד".

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הילד נבדק בוועדה רפואית ונמצא שהוא עצמאי בפעולות היומיום (אכילה, לבישה, רחצה וכו') ואינו זקוק להשגחה מיוחדת, ולכן הוא אינו זכאי לקצבת ילד נכה. חשוב לציין כי בערעור המשפחה על החלטת הוועדה, יש באפשרותם להיעזר במרכזי הביטוח הלאומי ברחבי הארץ המעניקים שירותי ייעוץ והכנה לוועדות הרפואיות בחינם".