"במוצאי שבת וביום ראשון הייתה לנו נפילה משמעותית בהכנסות. אנשים לא באו", סיפר דוראל שלמוני, הבעלים של הפאב "מילה". הוא הוסיף בנימה אופטימית: "הערב כבר רואים התעוררות אבל יעבור עוד זמן עד שנחזור למה שהיה לפני הפיגוע. לבני אדם יש זיכרון קצר, והלחץ שאחרי הפיגוע יירד".
צעירה שהגיעה לשתות בירה בפאב סיפרה: "זו הפעם הראשונה מאז הפיגוע שאני כאן. היה פחד, אבל החיים נמשכים".
המרכז המסחרי שוסטר ברמת אביב ג' לא היה מלא כבימי שגרה בשעות הערב והמתח הורגש באוויר. "יש אווירת נכאים", סיפר עמרי (32), איש חינוך ואב לתינוקת, המתגורר בקרבת מקום. "מצב הרוח לא טוב. מקווים שכבר יתפסו את המחבל".
הוא ביקש מהמטפלת של בתו שלא תצא איתה לטיול מחוץ לבית. "יש חששות ופחדים ואם אין דבר שחייבים לעשות, אז נשארים בבית", הסביר.
גם בתוך ביתו שבקומת הקרקע הוא אינו חש בטוח. "התגוררתי בעבר ברחוב גורדון, לא הרחק ממקום הפיגוע בדיזנגוף, וזו הפעם הראשונה שאני מרגיש לא בטוח בבית שלי", אמר. "מדי פעם אני מציץ החוצה כדי לראות אם יש משהו חדש. באזור מתגוררים צעירים רבים, רובם סטודנטים, ומאז הפיגוע אתה לא רואה את הרחובות שוקקים כתמיד. אנשים מדברים על זה. הפחד מחזק את החשדנות. צבע העור שלי כהה יחסית, ולמרות שאני בכלל לא דומה למחבל, אני חש את מבטי החשדנות שנועצים בי. גם אני בוחן בשבע עיניים אנשים שעוברים ברחוב".
מאז הפיגוע, עו"ד שרון אבניאלי־מרקל (35), אם לשני ילדים בני 3 ו־5, בקושי יוצאת מביתה שברמת אביב ג'. "כמו הרבה אנשים בשכונה, אנחנו לא יוצאים מהבית, מלבד לדברים הכרחיים", היא אומרת. "לא יורדים עם הילדים לגני השעשועים, אין סיבוב במרכז שוסטר, וגם לא שלחתי את הילדים לגנים. הפחד משתק אותנו. לא הולכים לעבודה ובקושי יוצאים. רואים שוטרים חמושים ברובים נכנסים לבניינים ויש גם סמויים ומסוק כל הזמן חג באוויר. כנראה שזה לא סתם. די, אנחנו רוצים לחזור לשגרת החיים".
התרעות פיקוד העורף