שיחת טלפון מפתיעה לגידי גוב: "אין עלי חרם בגלגלצ"

גוב: "מעולה"

שי ודרור: "ראית אתמול את הכתבה על גלגלצ בערוץ 2? עושים ישיבת פלייליסט, מין כתבה מוזמנת כזו בתגובה לכל מה שקרה".

גוב: "לא ראיתי".

דרור: "אתה גם כתבת שאמן נותן את הבסט שלו בין גיל 20 לגיל 40, ואז אחר כך הולך פחות ופחות".

גוב: "משהו כזה. לא, אני חושב מבחינת יצירה... אתה יודע, מייקל ג'קסון התגלה בגיל 7".

שי: "נכון, והתגלו עוד דברים עליו בגילאים יותר מאוחרים".

גוב: "כן, דברים מקסימים".

דרור: "אז זה לא מן הסתם שמשמיעים אותו פחות ופחות ברדיו?"

גוב: "מה זאת אומרת?"

דרור: "כלומר, לא מזה נובע שמשמיעים אותו פחות?"

גוב: "אני חושב שצריכה להיות תמונה שהיא כוללת. יש  הרבה רשתות בישראל, אז שיהיה מוזיקה עברית".

דרור: "אז שיהיה גם וגם. הטענה שלך היא לא אישית. כי כן משמיעים אותך בגלגלצ".

גוב: "כן כן, אין עלי חרם או משהו".

שי: "אז מה, אתה תומך שישמיעו יותר מאיה בוסקילה, גידי?".

גוב: "תשמע, יש לי... נו, בעיקר...אין לי מה לומר. הצלחתי לתפקד בצורה יוצאת מהכלל מתוך שינה".

שי ודרור: "אתה ישן, אה? אגב, אנחנו נוטים שכן להשמיע אותך. אנחנו משמיעים אותך הרבה. יש לנו נטייה כן להשמיע אותך, והרבה, וגם הדיסק האחרון שלך שהוא נפלא, מצוין, מצוין, מצוי, ויש שיר ממנו שאסף אמדורסקי כתב, נכון?".

גוב: "אם אני אשמע מה אתה שם".

שי ודרור: "מה אתה רוצה שאני אשים מהדיסק החדש? אתה ישן, אה?"

גוב: "כן. שים את 'יום אחד בשמש'".

שי ודרור: "אז הערנו אותך בעצם? זה מה שאתה אומר לנו עכשיו?".

גוב: "בתכל'ס הערתם אותי. אנחנו מדברים כשאני על חצי כדור שינה. זה תפקוד יפה בשבילי".

שי ודרור: " כיף לדבר איתך גם כשאתה ישן. תודה שדיברת איתנו ושיהיה בוקר טוב".